Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 14 (1851) · p. [Seite]

Exegef« von I. I. Pollak, -Vberrabbiner in Trebitsch. ירמיה י׳ב ג' צדיק, כינת מאמר הנניא ננלל היא, נלתי 100, (1 ענותן תרנני להודיעגי ארתין, אז הגרתי מעצתי <י צדיק אתה 3כל דרנין ואין 3הס נפתל ועקש, אן עתה פליאה דעת ממני «דוע אני 3עמל ועוני, ומדשי ופועלי און ישליו 3אהליהס, ואן ני דק 3סיה0 יכ3דון ולנס רתק ממן מל זאת הדנית להס טונות זמניות לאין מספר, נס נניס ו3נות נתת להם למנ3יר וכל אשר ישאלון לא אצלת מהם. ני ארינ, שארי3, משפטים, י״ל לא אפונה שהצדק עמן ותמים פעליו, אן נאיזה אופן יצדקו ארוזותין, נסלאת היא ממני, וזאת נכספה נפשי לדעתה, ע״נ ארשה להתוכת עמן כאיש נשפט עם רעהו לנדר האמת, ני שורש שפט יורה לפעמים על הונות נהו נישעיה נ' ושפט נין הגוים שהוא כ״ע ממאמר ושונית לעמים דנים. דר ן רשעים, אנשי ענתות נפיר״שי, או הוא שאלה כללית על מנהג העולם ננל המקוננות והעתים אשר התעוררה נקרנו ע״י מקריו הפרטיים עם אויני נפשו כדרך נל אומלל אשר ימשכו כונני נשף הצלתתו ונר אשרו ידען/ ני יתעורר ממעמדו וגורלו הרע להתאונן על מקרי מנעי נני אדם נכלל, ני רעיון צרות הדנים נמשך מרעיון צרת עצמו ואיש אל אתיו צמודים יתד נתולדות הנפש, ואן ני עי״ז יתם למי עוד יותר, נבל זאת ימצא נו נותם מעט נהעלותו על דוחו ני לא עליו לנד יצאה הרעה נמא״הת: צרת הכלל חצי נתמה, וכן נמצא 3איו3 כי נצר לו התאונן על הכלל נלך נאמרו: למה יתן לעמל אור ונוי, והמנין נדרני הנפש ותהלונותיה ינין גס נועם המליצה הזאת העתנת לפעמים הפרטים לעלות על כנפי רות ההתנוננות אל הכלל כלו. שלו, לשון שלוה, שרשו שלה, לדנר אתו נשל׳ (ש״נ גי) ננתת מנלי מצה למען לא יהיה נזהר מחרנו אשד נירנו. נ׳ נטעתם, חזקים הס נהצלתתם הזמנית כאלו הס נטועים מידן נניר נת. שרשו, כען אשר יתוזק גזעו נארןע״י הסרשים אשר יתפשטו מתתת. יכנו, לפי שהתל לדמותם לעצי פ יוסיף לאמר שכמו שיתפשטו ענפי הען הלאה מגזעו ייעשו פרי למכניד, כן יתפשטו נם המה נארן נהולידם מים ומות וכ״ז סימן לאשרם כמ״ש איו3 (כ״א) נתארו הצלחת המרעים, זרעם נכון לפניהם וכוי ופל זאת היתה להם למנה אף כי רתוק מתה מכליותיהם כי אין אלהים כל מתשנונוס ירק נפיהם קרו3 אתה למו להזכיר שמן תמיד כמצות אנשים מלמדה, או למען כמש והמעות זולתם שיחשנוס ליראי ד' ולוזושני שמו. מכליותיהם, ממתשנותיהס, כי מדרך הענרי ליוום המיושנות לאנרי גוף האדם הפנימיים לל3 זלכליות כתו למעלה י׳יא נותן כליות ול3, ולמעים כמו ותורתן נתון מעי. ג׳ י את ה. וי״ו לעודד על הפן מאתר הנא אחריו ר״ל אני אינני כמוהם אתה תראני ותנחמי ני לני ומיושנות׳ תמיד אלין. ה ת יק ם, ממקום אשרם לאנדון, כצאן אשר יותק נתזקה ממנלאווזיו לטנתה, כי שורש נתק יורה תמיד על הסרת דנר נתחק לצמיתות מנלי השאיר רושם אתריו, וצרעת הראש או הזקן