Kokhve Yitsḥaḳ · 1850-01-01 · 13 (1850) · p. Seite 93

93 שנגר עשה דנר נזה שיפעל כרוחו כל כן שיכלם על ידו, נמו שיוכל האדם לאמר על עצמו שיתגייש מעשות איזה דגר,. או לדגר עם איש גדול או קטן ופחות ממנו וכדומה , שאז הגוש ה ההיא היא טרם העשות הדגר הזה , אכן אס יאמר שיכלם מעשות איזה דגר, או לדגר עם איש או פחות ממנו, הכו,ה היא גאם שיעשה הדגר הזה, או שיהיה מוברח לדגר עם האיש הזה אז יכלם, שיודע ננפשו שהדגד פועל על רוחו כל כן על להכלימו, ותרגומו אין ווערע פערגינטעט ווען איך ד יזעם טהוע , אדער טהון מיסטע . הגה הכלימה הזאת היא נאמת רק או אס שנגר עשה הדנר הזה , או שהוא מוברח לעשותו ונחשנהו כאלו כגר נעשה שאך אז יוכל האום להתפעל כל כך, והוא הנדל דק ומושכל לדעתי גין נושת וכלימה , ומיוסד גתכונת הנפש . והנה שני אלה הם שוים על כל פגים לענין זה שהם להאדס כמו עניניס מצטרפים , ולפעמים אין נהדגר מצד עצמו שוס חשש רע או מגונה כלל, נמו שיתנייש ויכלם גס אדם חנם ומלומד נגד חנס ומלומד גדול נתנונה ודעת, הנה האיש הזה מצד עצמו הוא איש יקר ומנוגד, אך לעומת הגדול ממנו חכמתו כאין ויתנייש נגדו, וכן כשאדם מתנייש לעשות איזה דגר נגד המנהג, אז נעשותו איזה דגר נליעל, הנה הנושה או הכלימה הזאת ׳ היא נמו נח המוסרי נלג האדם נגד ה דגר קרע הזה — אמנם חרפה הונח נראשונה על הדני המתועג והרע מצד עצמו, ונעשות האדם הדגר הרע הזה יש לו להתנייש ולהנלס . נמו שיתנייש האדם להתחנר אל גנג ושודד לילה , אז נחשג הגנג והשודד נדנר מתועג ונמאס, והונח עליו שס חרפה . ומזה : תשימנו חרפה לשכנינו(תהליס מ״ד י'ד) היינו חרפה לשכנינו, ורצונו שהוא נדנר נמאס וחתועג נעצם , וכל שכניהם יתרחקו מהם , וכן, ואני הייתי חרפה להס , שהוא נעצמו היה להם נדני חרפה ומשיקן׳ והדנד מנואר לדעתי ננתונ(נראשית ל״ד י״ד) ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדני הזה, לתת את אחותינו לאיש אשר לו ערלה, ני חרפה היא לנו. שהכינה היא שהערלה היא להם לחרפה, וזה נמו נתינת טעם על אשר לא יתנו את א חותם לאיש אשר לו ערלה, נו הערלה היא דגר נמאס וחרפה אצלם. וראה גם נתנחומא ס' ויצא ע"פ אסף אלהים את חרפתי, אין חרפה אלא ערלה שגחמר ני חרפה היא לכו ׳ ורש״י פי' שם (נרא' ל' כ״ג) חרפתי שהייתי לחרפהיעל שאני עקרה , ומזה גס (יהושע ה' ט') היום גלותי חרפת מצרים מעליכם , כי גס המצרים היו מלים נשר ערלתם כידוע . והערלה נקראת תרפה, וכל זה יורה שהשם הזה הונח רק על דני מגונה ומתוענ נעצם. ונפרט לפי מה שנמצאהו נראשונה נתורתינו רק שני פעמים נמקומותס אשר הנאתי, ועקרו מלשון גלוי, התגלות דנר המנוסה וצנוע, נמו נאשר הייתי נימי מרפי(איוב כ״ט ד') ויתורגם אין מיינען ענטוויקלוגגס־ טאגען, עת התגלות נחותיו מלשון חורף , וכרענו הרמנ״ן ז״ל שהחורף הוא נראשית השנה ומעט מעט יתגלו נחות הנוגע נו' עי״ש , ונדנריירש״י (נרא' ח' נ״ג) וז״ל ייירו> עת זרע שעורים וקטניות החריפי! להתנשל מהר ) וחרפת אדם היא ג״נ נהגלות נו דנריס מאוסים ומתועניס אשר מדרכם להידת צנועים ומנוסים. — ונזה הרוחנו ג"נ להנין נאור הב' (ויקרא י״ט כ') והיא שפחה נחרפת לאיש , *) לא אדע לנוי! דנרי רש״י, ני סותרים הס לדנריו (ננ״מ ק״ו נ') ד״ה נאפלי, שעורים וקטניות הנזרעים נאדר, ואדר הוא זמן הקור נדנריו כאן נחותשים, קור הוא חצי שנט ואדר , ואיך כותנ על חורף זרע שעורים וקטניות וצ״ע .