Kokhve Yitsḥaḳ · 1850-01-01 · 13 (1850) · p. Seite 92

92 כלימה הוא לדעתי מלשון כלה והשוזתה, הכלימה הזאת מקושרת עם הנושה , והמתניים יתסעל כל כן עד אשר יחם3 כאין על ידה, נמו(ש״א נ' ל ד) ויקם יהונתן מעל השלתן נחרי אף ולא אכל ונו' כי נעצג אל דוד ני הנלימו אביו י ני דנרי שאול שעלו על ל3 יהונתן הרן, עד אשר הלך נחרי אף מעם השלח! ולא אנל כאיש ההולך נדאגת ל3 ומתיאש ־־ ני אניד אמר לו שם: 3ן נעות החרדות ■ הלא ידעתי ני נוחר אתה לנן ישי לנשתך ולנושת ערות אמן — ע"נ, וידוע הוא שאהנת יונתן לדוד גדלה למאוד, נלי סשק מפאת עוצם רוחו של דוד ושאר מעלותיו, כעדות הנתו3 (שם י״ח אי) ויהי ננלותו לדנר אל שאול ונפש יהונתן נקשרה ננפש דוד ויאהנהו יהונתן כנפשו, ני יהונתן הרגיש יתרונו של דוד נגדו נמעלותיו הנחמדות. — ולכן אמר לו שאול אחר זה לנשתן, ולנשת ערות אמן, ואין הנוגה כפירוש המורגל שדני זה הוא לן ולאמן לנושת, ונהעתקת הת״א שם , ני נאמת לפי זה אין נאור כלל למליצת ולנשת ערות אמן, אכן לדעתי הכונה 3נתונ זה נן היא , ידעתי ני נוחר אתה ננן ישי לנשתן ־־ ולגשת ערות אמן — היינו מאחר שתדע נעצמן פחיתת מדריגתן נגדו, וערות אמן, לכן תחשנהו לאים גדול ומנונר ותנוש עצמן נגדו ולכן תנחר נו. ותרגומו לדעתי : ווייס אין דען ניגנו < דאס דוא אן דעס זוזהנע ישי׳ס געפאללען פיגדעסט, ווייל דוא דיינע שווענען אונד דיא שוועכען דיינער שאמלאזען תוטטער כיהלעסנו. — והנה יהונתן לא היה רק נתתנייש על הדנריס הרעים שאמר לו אניו שיחפון לגול מעליו הנושה הזאת אשר הוניש אותו לעיני נל הקרואוס, ני יהונתן לא ענה על זה שום דנר לאניו להראות לו שטעה נמשפטו זה שידע נלננו מעלותיו של דוד על עצתו, אן חרון אפו ונשתו היה על עיקר הדנר , שרצה אניו להמית את דוו אוהנו החניג נעיניו מכל, כנראה חתשונתו הקצרה שם (נ' ל"3) למה יומת? מה עשה? — ולכן קם נחרי אף ולא אכל לחם , נאשר ינאר גס הנתוג: כי נעצב אל דור, ני הנלימו אניו, דער פאטער האטטע איהן פאסט פערנינטעט, — אל ישו3 דן נכלם (תהליס ע״ד נ״א) ני האיש ההולך שחוח תחת משא היגונות אס ינקם עזר מאחר, וחנירו ישינהו ריקם מפניו, הנה הוא הולן נכה רוח ונשנרון ל3, ויחשונ ני ננר נאנדה נל תקוה, והעולם חשן נעדו, ונפרט לסי הת״א שם יתכן מאוד לתרגם: לאס דע ן צערקנירשטען ניכט פערנינטעט צוריק וויינען׳ וכן והמקרה הידוע מהאנשים אשר גלח חנן נן נחש חצי זקנם נאמר ג"נ ם״3 י' ויגידו לדוד וישלח לקראתם ני היו האנשים נכלמים מאוד, ומזה גס תלקט ולא תכלימוה שאמר נועז לנעריו אודות רות שיניחו אותה ללקט נשרה , ולא אחר שלא יניישו אותה , ני נאמת איש אשר גורלו יכריחו לילן ולחזור על הגרנות להחיות נפשו, הוא כנר נלא זה מלא נושה, והנושה לא תוכל לעצרהו. כי עני« ומרודתו יכריחוהו לילן גס נגד הנושת , אנן אס ננל זה לא יניחו כשומרים והנערים ללקט איזה שגלים להחיות.נפשו, אז לא ינוש האיש הזה., אן יכלם נחמת רוחו, ולכן אמר תלקט ולא תכלימוה. וכן נוישתי וגם נכלמתי, גושו וגם הנלמו, ינושו וינלמו, ני הנושה מקושרת עם הכלימה, רק שהנלימה תוסיף עוד נחמתה למרר רוח ול3 — ני עיקר הדנר המגיים את האדם הנא ע״י סנה מנחון ולא מפאת עצמו, הוא אן נרגע ונפעם הראשון, ני הנא עליו המקרה פתאס , ותעשהו עומד ונום — מנקש ומחש3 נרעיוניו, אין נאה לו המקרה הזאת, או אין לגול אותו תעל עצמו, ונענור הרגע הזאת תוכל הנושה הזאת להתפשט ולהשתרע עד להכלים , הכל נסי תכונת נסם המתניים, ולזה לא יחנן שיאמר האדם על עצמו שהוא נכלם , נלתי אם הוא נן נאמת 1 היינו