Kokhve Yitsḥaḳ
- Journal
- Kokhve Yitsḥaḳ
- Volume
- 5 (1850)
- Issue
- 13 (1850)
- Date
- 1850-01-01
- Page
- Seite 91 (sequence 92)
- Language
- Hebrew, German
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 66% known words query
- IRI
…/4785731-4786146-6613252--1239-4786238- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
- 91 — ביאורי שמות נרדפים. Von Jacob Dodek in Lemberg. החקירה בשרשן של התלות הנראות דומות ולהבדיל ביניהן, ונידויי השמות הנרדפים והמושאלים , הוא ענין נחון להרחבת לשון הקדם, ולהבין עומק הכתובים על בורים , ני אך על ידי זה יתפשנו גבול הלשון, משורש אחו ישאו ענפים רבים, והנן יהיה. מלא הוו והדר! — כל דורש אמת ידע ויבין עד נמה הועילה החקירה בזה ׳ גס להשלמת חכמת האלהית , ורבינו הגדול הרמב״ס ז״ל שם אותה ליסוד מוסד בספרו המורה, וגס אחריו בימינו החלו החכמים הגדולים בעבודה זאת . הרב ר' הירן וויזל נ״ע והרב לוצאגוא בספריהם, אכן מישור זה, מישור גדול ונרחב הוא , ולפי גדלו ארכו ורחבו, העובדים בו מעטים, לכן שמתי לי לחוק לחקור נפעם בפעם על איזו עניניס מעניניס האלו ׳ לבארם ניד ד' הטונה עלי, ואולי יעשו גס שאר אוהבי לשונינו כמוני, ואס ירבה מספר הדורשים נזה וכל אחד יניא מאומה משלו, אז בזמן קלר ירבו העניניס ויתראו לפנינו כחדשים לקנצם ולאספם בספר מיוחד — ונדע כי העשרנו החכמה העברית עוד עם ספר חדש טוב ומועיל להרחבת שפת קדשינו, ולהבנת כתובים רבים על אמתתס. והנה ת״ל נבר כתבתי הרנה בענינים האלה, אן לתת גם לאחי מקום להתגדר, אבוא נקהל אן עם עניניס אחדים, וגם עם אלה לא בפעם אחת, אן מעת לעת ותפקודה לפקודה שלא להלאות את הקורא . , - בשת, כלימה חרפה. — כשת שרשו בוש, וענינו התאחדות והתמההה נמו החלו עד בוש , ונזה נכללו שתי הוראות, היינו שהמתינו זמן רב ואח״ז ראו ני לשוא הוחילו, היתה ההמתנה הזאת להם לבושת , והושאל גס על דבר אשר אינו ראוי ונכון, ומדרכי המוסר שלא למהר לעשותו זולת ע״י סבות »נייחות ומיוסרות בשכלו, ומזה נגזר שם בושת — כאלו הוא שם מיוחד. מזכיר ומזהיר את האדם ליישב בדעתו טעם עשותו הדבר, אס מדרכי המוסר הוא אם לא׳ ומזה ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו, היינו שלא אחרו מלילו ערום ליישב עצמם אם ’ הוא נאה או מגונה , רק הלנו נאשר הורגלו מבלי חקור מאותה י והנה דבר זה הוא מוטבע בנפש האדם השכלי, נעבור עליו איזה דבר פ תאם מתנגד להדרן הנהוג נין אנשים להשאר לעמוד משתומם — ויחפש להסיר מעליו את אשר הקרה לו רעו, ויתתהמה נרעיוניו להשיב ולגלול מעל עצתו הדבר הזה — ולכן נקרא מתבייש; חנן אס יבוש האדם תעצמו לעשות איזה דבר, הוא רק ע״י סנה מונעת שכלית אשר תעצרהו, וכן מצאנו (עזרא ח׳ נ״ב) ני בושתי (שאול מן המלן חיל ופרשים לעזרינו מאויב בדרן, כי אמרנו למלן לאתר .׳ יר אלהינו על כל מבקשיו לטונה, ועוזו ואפו על כל עוז בי ו; הנה גלה טעם בושתו לשאול מהמלן עזרה, לבל יתראה כמסיר בטחונו מד' ולא יצפה לעזרתו, וכן עוד שם (ט״ו וי) בושתי ונכלמתי להרים אלהי סכי אלין, כי עונותינו רבו למעלה ראש , הנה גס כאן מבואר סבת הבושת למהר ולשאת ראם, כאיש היודע זנות נפשו וצדקתו לבוא גס שלא נדת אל ה מלן — והיא נמעט נמרה מוסריית נהאדס אשר תעצרהו טרם יעשה איזה דבר שלא כהוגן, ואס תבוא אחרי עשותו איזה דבר ׳ היא מקושרת עם חרטה, ויעמוד כתוהה ותתחרט על הראשונות . ולזה חלקו הקדמונים כבוד להמרה הזאת, וגם חכמינו שמו אותה למדה מיוחדת להלל ולשבח את בני ישראל נזה שהס ביישנים רחמנים נ', אכן