Kokhve Yitsḥaḳ · 1850-01-01 · 13 (1850) · p. Seite 90

90 גלמו בגי ע3ר המה , מצוי לסו! קדם תוצבו, ויהררי קודם יסודותמו. פנינים לא אסוה למו יערכם, זהי לא נחשי לי נגדמו; אולם גל זאת לא סוה לי בזכרי מממדי ימי קדם , יקראי עלי לות ליי סממת ימי עלומינו, עת ישננו ימד 3קריה עליזה, מחר ליגון היה עוד לבגר, וכל עצה לא סתנו עוד בנפשנו, רק לתורה ולתעודה היו אדירי כל תפצנו׳ מגמת פנינו קדימה היתה , ומודע לימה קראנו. ואם גס לדאבון נססנו ראינו אנסים הנותנים כתף סוררת לחכמה ומדע , סמו מיטתם כסף, פז ונתס נסלתמו, וסם ראינו יני נכר הטוי והתושיה , יורדי הים בצי אדיר קנה יייאו ממרחקים וזהי מסיא יסאו ויונים יתים ספונים למו מסוחיס יססר, והיכלי סן איתן מוסיים . אנו לא סמנו לי נו לזאת , רק הרחק נדוד מהמית סאון העיר ותסוקותיה הלכנו לסאוי מי יאר המדע , היא היתה סעסועינו כל היום; כי עוד לא יאה הצפירה, עוד לא פרם הסחר כנפיו עלי ההרים , נתקנו חילי התנומה מעפעפינו, אחוזי יד יצאנו סדה חמד , לחזות ינועם הטיע וליקר את חין ערכו. לא סיעה עינינו להייט סמה נפלאות יוצר כל. פה ליסה האדמה דסא ציע רקמתים וירקרק חרון חתולתה, שם יני זמירות מיין עפאים הוד קולם יסמיעו. שה יחרוס האנר יפתח וישדד אדמתו, שמה יזלו הי מנוחות מתק נחלי עדן וילפתו ארחוה דרכם יין שדמות פרחים . כל זאת עוררה את רוחינו לחקור יטיע הטייע ד' ייצירי י תיל ארצו, כל זאת הרהייה עוז ינפסינו לנעיס זמירות , אלה אזכרה עתה ונמס ליי יקריי, ני גלה ממנו מסוס ימי קדם, ימסתריס תדמע עיני וידוה ליי אודוה הימים הראשונים אסר טויים מאלה היו. הה, לעת ממהרת! מדוע תרוצי יל' חסן ותסויי תתילעי יתיל הנשמה הלזו, ותהי מרוצתן רעה למה לא תשייי ימינן אחור מחדש מיום ליום מקרי יוסיי חלד ופגעימו? למה תפרידי גס יין אחים המסיים שאנן ימשננות מיטחתס יאין מרגיז ומחריד? ונמשלת למיס כיירים עליהם עירו שגי אנשים אשר נפש האחד קשורה ינפס רעהו יעיותות האהיה , יחדיו מתעלסים ינעימיס ושופכים שיח איש יחיק רעהו; ואולם. עודם מדירים וממתיקים סוד שלו ושקט, והנה רוח גדולה וחזק יא מקדים , יהמו יחמרו גלי הים והאניה חשיה להשיר , והאנשים האלה עשו כל אשר מצאה ידם להמלט על נפשם , יק מעשיהם ופעלם מאפע יל פרשו נס ולהחזיק התרן לא עצרו כח , ותסיר האניס ליקעיס ולרסיסים , ורק יחמלת אל עליהם חתרו לעלות היישה ותשאר עוד יחיים חיתם , אמנם לא ידע איש איה נתיי רעהו . כמקרה הזה קרה גס לשנינו, אה' הנחמד! נם עלינו עיר נוס תרעלת האנשים האלה , גס אותנו גלי העת והמקרה הפרידו. ואולם אל תשתוחחי ותהמי עלי נפשי מתעצית עוד תוכלי למצוא מרגו« ונוחם יענין, עוד תוכלי להשיי אמרים לן : זכור אזכור . ידיד נפשי! דירי!. הנעימים אשר אמרת לי עת נפרדנו איש מעל אחיו וישק סי את סין ותאמר לי ״ראשית מסעלין אחי! שים לין ועיניו על לשוננו הקדושה והנחמדה היא מיסדה היכל אמונתינו, יה תוסיף לן אורן ימים ושנות חיים וראה גא דרכיה כי דרגי נועם המה, ועשה יתיניתה אשר אתה מראה ממורים טויים וישרים , ויה תריי עמי ימנתיין אשר תשלח לי מארן מרחקים, ותשמח נפשי עד מאוד. לכן מאוד עיני« עדה המציה הזאת אשר יריתי ייני וימין, אם גם נסתר איש מאחיי ורחוקים כרחוק מזרח ממערי, הרים וימים אס יפרידונו, נדיר אלהים אשמוי דירי ן היקרים , וגס ימיני יל תשכח להראותן , ני אהית עולם יאהין אחין הדורש טוין ושלומו. צבי באם מפרערוי.