Kokhve Yitsḥaḳ · 1850-01-01 · 13 (1850) · p. Seite 89

89 היתה עליו יד הנקנה , כי נס פלגי דמעות לא היו לו עוד נסתרו מעמיו, לרוות ערוגות נעים• מעלליו, ישני שנות קדס, עת רלתי סרה יסיר אל לרו. הולן על משענתו׳ *לן וקרר אל אמרו! ימיו , תן שעף עת עורר יקתהו רעררו, ורגריחול קררות תאותו ויגיעיו. הה! נדמה ואינו, וישלת רעודו אררות רקשותיו עד אפס מקום, עד גרעת עולם! אמרתי ששון לר ונחת מענו ולמוד׳ תמורה! אן לא על הזמן תלונתי, רעונרי איננו: הלא אני ת ארה על קל מרוצת התקוה תשדד תלמי עתים — מעון- רגע — על יד נאות שמחות , גרעת תאות , מרחקי הרי נעימות, מעולפת תכלת התוחלת, והיא ראשרה , נשאט שונע מחמדים, היתה ראמנת מחזות שוא , שקר רפי חשקה , כי תאמין רל יקח עמדתה — אל השנות! אן מראות הצראות ממולה הן הנה רני החליפות, אוהרי לנוע , כן התאוה לכל הנוטחים עליה , והעת מה כי תלינו עליה? אס היא לכל יקום , רה מזרע כל הנעשה , ורזרוע היגיעה תמיר ותחדש פני תרל: הן תאומים ררטנה — החיים והמות, איש את אחיו יעזורו, העצר חרר הוא אל השמחה ׳ אהרה ופחד פגשו גס יתלכדו רחמלת חמת רוח, השלום יאחז רעקר מלחמה , משורה אחותו והוא משנה, חדוה ודאגה אש ה רעותה משיקות , מאזרי זיקות; הכאר צרי ומרפא הוא לנו, ׳חרות רענו אהרה ותשוקת חיים משטרי חולי רחיי רשריגו למען יודע ונרפא השרר. אי יעלה מפרחי גאות אריר ויולד אגלי טל, אשר ישורר ירוו גריעיהס; גס מגוית הארי רדה דרש, ותמסון יינה , זאת דתה לעולם עומדת, תשנה פני החליפות, תמיר צבאות ררואיס, ולא תשחת ארצה. כי יגרעו נטפי עונג ממים המרים המאררים מחצר מקור חיים, כי יחרוק לנגדנו שן סלעי שטנה, רגל המלאכה תרמס מפעל כפינו העולה למעלה , וחיי ושרינו ישפילו רתי נפש חלקינו המרומים, מי השמח לקחה מחמדת האושר הגא לגור תחת קורתו, ורוח לו? רני חלוף , מתי עד מתי, כיורם כן יאחזו גסרן תעודתם, ינהגו מרכגות עשתנותם רכגדות תלאות המוצאות אותם, יתארו מלאכת מחשגתס רמחוגת ילדי יום ופגע , או אם גריאה יגרא להס רוח הדמיון, עוד רעה גדולה , כי רכל משלח תגל מדומה ישלח ידיו, ירחי לו חדשים < רגשות לגג הומיות משולחות לחפשי תשוטטנה גרחור המזימות, רעיוניס זיונים ומשחתים , זה יפול גמכמורת רשעו, ערר עליו רוח קנאה , תחולל סערת החיתה , וזה — נגוע חולי, וחתה גחלים על מוקדת חשקו; גס כי יחשוג לעלות עד גפי תרום התהלה על כנפי רוח נינתו, מראה אש ולגת אתת , אשר לא ירא לגשת אליו, יעור עין שכלו, ולא יכול לראות , נצוצי אור לא הסכין גאלה יגערו נכנפיו ולא היו לעוף. אשריו, כי איש עתי הוא נארן, חרוצים ימיו! העת תשנה פניה ופנינו גס לנו; היום רצון תעטרנו, נקושרי כל חמדת החדוה, ומחרתו תשיר הצעיף ואלמנות מות תנסנו ׳ אריגו הזמן , ולא נגלה כנפיו! — סאלאמאן מדיעשער. מכתב אל אחי המשכיל ודובר צחות ה' מרדכי באם;׳יי. Von H. Dost in dkentra. שלום לן אחי מחמד נפשי! מצאתי דררין ואוכלם ויהיו לי לששון ולחרות לר , ותגדל עוד שתחתי עשר מעלות, ותתן מעדנים לנפשי נקראי תלילותין ושירין אשר