Kokhve Yitsḥaḳ · 1850-01-01 · 13 (1850) · p. Seite 52

52 צמאו מני הנחל הזה , ננלי יולד יתרי ייבם; וחילם לא יהיה כן, ני גנלים האלה נטה פלגי מיס מן הנחל אליו, ועד מהרה תשלם מלאנת תעלת הנינה הזאת . קמואל. מה טוגו מעשינס! חרוצים וגני חיל אתס! ומה יאתה לכם ההצלחה! לא תסורו, אהוגי מן הדרו הזה! ואת עלמה עס שני הילדים הרניה הרוגצים אתן מאות דשא,' הנה עיניהם אדומות יתולע מדמעות , התקטפי ציציה וסרחים אל חיקם למנוע קולס מגני! העלמה. נן אדוני דוגר! הילדים האלה גנו הרגה גני מפני זלעפות רעג׳ יגקטפי נצנים זה דונם נסל למו, ני לא ישאגו מרענון נפשם, והנה עד ארגיעה , לא יתנו קולס גנני. קמואל ■ חגו נמעט רגע , ילדים נאהגיס ונעימים , עד מהרה ינתן לנה לאנול. וימהר וי ח מנמרתו מסירת דוגה, ויגא האהלה אל תרצה ויאמר אליה ■ דיגה אהוגה! הנני מגיא לן דגים, לני וגשלי אותם לילדין, למען יאנלו וישגעי ני רעגיס המה עוד, והיא עשתה נאשר דגר אליה , אחרי תת: תודתה מקירויי גגה , ויוסף קמואל ויאמר: הנה ספרתי היטג את ילדין המשחקים גחון גצמיז' האדמה , והנס שמונה, ואת אמרת ג אז ני ני התה שנעה , תני נח תודה והגיי' לי מדוע העלמת הדגר הזה ממני!' תרצה. לא אכחד מאדוני ני אס שגעה ילדים לי, והשמיני, היא עלמ?! ננריה אשר מצאתי ניער עטופה גרעג, נלנתי לגקש פקועות ושרם רתמים ללוי6 ניתי גערג ׳ והעלמה הזאת ישגה נדד על אגם מים, ותגן ותזעק, ני צר לה מאיי׳ ני אין לה א3 ואם והיא חולה וגנל היער אין עוזר לה ופורש לחם , ואחמול עליי ואספתיה אל אהל׳, ני אמדתי אתן חלק לשנעה ו גס לשמונה , נאשר יאנלו ילי' תאנל גס היא , ני לג טהור ורוח נכון גקרג העלמה הזאת , ונאחרית הימים מיי! i לי תודות חלף החסד הקטן אשר אני עושה עתה . קמואל - מה יקר רוחן ומה טוגו רגשי נפשן! הנה אנני גא הנה לביזיי את הנערים; ואולם לא אגחר רק אותמו — הגידי נא לי אס יש את נפשן לתת איי I שאלתי ולעשות את נקשתי. תרצה . הנה אנני הדלה ואין ידי משגת לתת לן מאומה . קמואל לא תתני לי מאותה , ני אס אותן, נאשר את אשת תיל יעלת ח|י הגידי נא לי אס תחפצו להיות אשתי, ני אוהג אנני אותן גנל לגי. תרצה. מה השאלה אשר אתה שואל? הלא אנני עניה עד מאוד, ואי! תאמר: אהנתין? קמואל - מדוע תחשגי נזאת? אמרי נא לי אהוגתי, אם חפצי תשלימי׳ fl, הגנים גני והגנות גנות׳, אל תירא ני אמאסן געגור ענין, ני אוהג אנכי אויז1 גאהנה עזה נמות, ולגן הטהור לא יסולה לי גדל הון גיתי, ונפשן יקרה לי יי6' ונתם . קומי לן רעיתי! ואשקן מנשיקות פי, ומחר תקראי אשתי, ומה ץ'! והה נעים יהיה חלקי נאיים! — וימהר קמואל וירן החוצה י ויאסוף את היליק ואת אגישי שננו, וישגע לה ני גאהגתה ישגה תמיד ויגקש נ!י אף היא תשיג שנועיי t