Kokhve Yitsḥaḳ · 1850-01-01 · 13 (1850) · p. Seite 36

36 אוי3י ומס יניטו יראו תום דרכי וילמדו לאהגה אותי כמקדם, כי קותה אז נפשי ׳ אך הימים ה3אים הורוני, כי תוחלתי ה3ל ודף ורעות רוח. מלחמה להולכי תשכייז עם שוחרי תושיה ורואי אור מגי דור דור , ולא תשנות עד קן הימין , ומה גילה עוד המשטמה , ותיקד אש המרי3ה עד שאול תחתית עת יצא יצא מכת3י העיון לידיי ל3י חב ש ומלין נעים מהו' ת' שטערן נ״י 3חו3רת ראשונה כ״י לאור! ואמנם 3דעתי את האספסוף הזה ואת עזו; קנאתו לנ3יאיו ולקדושיו שאלתי מאת ידיד' החכם הנזכר ל3ל יגלה את שמי 3קהל *) , אך למורת רוחי לא הטה אזנו י לי ותדנקי' רעה אשר לא ידעתי שחרה . — הן שנתיס ימים חלפו למן היום הזה ועוד לי* שקעה האש ׳ וחמת צוררי ריקם לא שככה. עוד היום לדמי יצמאו ומנשרי לי* יש3עו. ~ הן זה לא כ3יר נפלתי עלי ערש מי והוכחתי 3מכאו3 עלי משכ3י — מה שמחו האוילים האלה לאדי! האח! אמרו איש אל אחיו — האח! שכ3 ולי* יוסיף לקום ומה חטאתי אז 3לשוני כי נעניתי ונדכתי עד כה ■ האם ד3רתי עתק על ד' נוטה שמיס ויוסד ארן? או הוצאתי מפי מלין נגד התורה הטהורה והקנלה הנאמנה מורשה לקהלת יעק3? חלילה לי! כי אם 3תוס ל3י שסכתי עלי החסיד® הרמיה 3וז ו3קדושי זמננו שמתי תהלה , ומי זה האיש אשר נתן ד' לו ל3 לדעת ועיניס לראות , ו3ל יועידני ני אמת הגה חכי? אמנם 3כה ת3כה נפש כל מוד« ישורון — עם עני ודל ש3ע קלון וחרפה רוש ותלאה מרחם משחר, מחון שנית ובזוי כל הימים מ3וצעי 3צע ואוה3י הון, אשר 33גד עדים : קנאת הדת ילונו' מערומי מעשיהם הרעים; ומ3ית — נגש ונענה מרועים אויליס אשר לא ישיתו לנס לעדים ני אם ירעו אותם — עת תחזה כי עוד היום 3ת נעות המרדות: החסידה׳ נשחת רשתה כל נפש יקרה צוד תצוד ותמסון רוח עועיס 3ל3ות גני הנעורים , למע! ׳חלומו חלומות ויחזו משאות שוא כהלומי יין. 3ני הנעורים אהה! אשר הנחילם יוצר חלד כל יקר 3ל3 ורוח. למען יפעלו נימים יוצרו גדולות 3ת3ונות נסיהם ויעשו למו שם עולם נישראל ו3אדם . — ומה יעצ3 ל3ני נראותינו את תוענות הקדושים אשר נארן המה, .ואת רעתם ני רנה היא. ~ ולו נ37רנס ני חטחתי חטאה גדולה לד' אל עולם , הקצור קצרה ידו מקחת נקם , ונח ידכם למה לו? הה * שמה ילכו מתי און אשר כאגמון ינוסו ראש , ועיניהם ישיתו נארן, אך לנו נא אנשי ייני! לנו נא וראו את דרכם נגשף 3ערנ יום , עת ינטו צללי אופל וקדרות הליל תכסה את עין האין, פנו נא והניטו נס , אינה נחפזה ירימו פעמיהם ולנית הזונות ירוצו. נזרועותיהן יתענגו עד אור הנוקר, ואחרי כן ירחצו נמים את נשרס ויטהרו. גל זאת מודעת לנס שומרי ציון, וננל זאת לא תחגרו חמות ולא תדרכו קשת לנגדם , ני מי ננס אין נמו אלה? ונהפוך הוא . עוד סלויי תסלחו לעונם אם כוס מלא מסך לכם אשכר יקרינו . — לא כן כל דורש אלהים נרוח נכון, ונחקר תהום חכמתו הרחנה יתהלך עלי קדקדו חמתנס נאש נתנת —י אף אס אין עולתה נו ונפשו זנה , ונארנות ידכם תכוננו חצים על יתר לסלת נניותיו. — הה! אזכרה ימים מקדם , ימים אין חסן נהם נסור הסכלות על' א הלי ועלי דרכי חושך ולא אור, אז נצאתי שער עלי קרת, כל רואי אשרוני וקרוני *) וכאשר נטיתי את שמי נמאמרי : תולדות ר״ש נלאך ז״ל, אשר יצא נס' נ״י לאור , למען לא ידעו אויני חגם מי הולידו ומי אניהו, ותנצל נפשי מאפם ני עז.