Kokhve Yitsḥaḳ · 1850-01-01 · 13 (1850) · p. Seite 35

35 חפצי נה : לנוג, *) שמה כמשלש שנים נצל החכמה ישנתי, וצוף לקמה גגסש צמאה ייקתי — הנה לנטות אהלי כנתחלה . - מאוד עגמה נפשי נראותי, כי נעיר מאפילה הזאת עוד לא עלה השחר , ונערי נגי ישראל נעורים נמו אופל יגששו , ויתעונארחות עקלקלות מנלי לדעת את אורח החיים העולה למעלה , "אולי למחית נפשם" ־־ דמיתי אז נלני — "אולי למחית נפשם שלחני ד' הנה , אולי נחר אלהי יעקג ני תולעת אדם להיות לעיניס לענרים עוריס , ולתת חכמה נטוחות טוחות, לרעות צעירי צאן יעקנ נהר ד' ולהשקותם.רויה מפלג אלהיס מלא מיס חיים , ואס אתאפק אטמון יד נצלחת, וחטאתי לאלהיס"? אן נמעט שקמתי והתעודדתי לנצע את אשר זתותי, והנה — מה הקול הזה אשר נאזני? הה! קול ענות מתלוננים ורוגנים צנתקדשיס ומתחסדים ולנס נל עמם אשר יתמרמרו עלי נחמת רוח וידרכו | לשונם קשתם נגדי, ועל מה חרי אן- הגדול הזה? מה עול מצאתם ני שומרי ציון ני דלקתם אחרי? ומה חטאתי שומרי רוח, ני ננודי נקלון המירו? הן נשר ננלה וטרפה לא נא לפי, ועל פתח רעי לא ארנתי, כמוכם את אלהי העניים אני ירא, ונדרניו אלן, רק נזאת חטאתי כי נקשתי חכמה ואל חסידה , ודעת מיין ושכר הוקרתי — ועוד יתרה עשיתי, ני הואלתי להאציל מהודי עלי שאר נני גילי ולהעניקם מאשר נרנני ד' 'החונן לאדם דעת . ־־ ואני אמרתי נראשית נ ואי הנה , אולי. לא נהם האשם כי אם המתחכמים אשר נקרנינו היו נעונרי — אמנה לנשתינו ימצאו נעירגו צעירי ימים וקצרי רוח, אשר ישאו שם החכמה עלי שפתם ונכנודה יתימרו; אולם חשכת דרכם ורוע מעלליהם כחשם נפניהס יענו — גחזקת היו יסרקו עול הדת מעליהם וינתקו מוסדותיה ללכת שוננ נדרן לנם לנ נשחת ופרוע י ולעשות הרע נעיני אלהיס ואדם , כי החכמה אחות הדת נכריה למו, ואל הקודש פנימה לא נאו, רק נין החרכים הציצו ולכן חטאו ואשמו. — אן נרון ד'! לא נאלה חלקי! נסודם לא נאה נפשי, ונאשורם נל תאחז רגלי נצח < תמים הנני עם י' אלהי ישראל, ומצותיו אנצור עדי חליפתי, נר לרגלי הדת ואור לנתינת׳ — *) מה יפית קריה עליזה! ומה יקרת שרתי נמדינה! האח! מי יתן מספר לכל תענוגות נשר ורוח אשר תנחילי לרננות ננין ' ומי ינטא נמו שפה חדות יליד עיר קטנה וחוקר אל כל תכלית עת נוא ינוא שערין? ננל ענר ופנה יראה יניט ארמנות והיכלות לאין ספורות אשר נגאה וגאון למסלשי ענים ירימו ראש, ונתפארתס ני רנה שמחה נכל לנ יתנו! ומה תעלוזנה עוד כליותיו, עת ינוא חדריהן פגימה ותכונות יושניהן ומעלות רוחם לו כספר יגלו! הפתיות לא מצאה נקרנס נית והחסידה קן לה. — אם אמנם יעשו תקנה וקנין, ולחילס ני יגונ ישיתו לנ, ננל זאת גס לחכמה יאמרו: אחותנו את , ונין סויה ילינו נ כל עת וזמן אשר יותיר המסחר למו, ונשושנים וסרחים עת ימסו מניני השלג מעל פני האדמה , והאניג יפיח נקרנה רוח חיים, כן יציצו מעיר צעירי משכילים לאין מספר, אשר לשונם עט סופר מהיר וננל חכמה ישכילו, ני הלא החסידה לא שתה נסד רגלם , מלכת הלאה נמעגלי הדעת, ואין מעצור לרוחם לעוף ניען> עלי מרותי המדעים. מי יתן לי אנר כיונה וכנשר ננסים אעזנה עתק עכור ונור רפש הזה , ואעופה ואשנוגה, עיר עדינה , נחותותין סלה! ~