Kokhve Yitsḥaḳ · 1850-01-01 · 13 (1850) · p. Seite 37

37 1!שמי התהללו, בני גילי קמתי חפצו, דארר פני לא הפילו, אן> כי כעיר פרא הייתי ואת ד׳ צור ישראל וקדושו לא ידעתי, ותהי יראתי אותו ולנתי!דרכיו מלות אנשים מלומדה , מ3לי לדעת מה הוא , ומה שואל ממגו למען ייטב לי כל הימים , לי 3מה יזכה נער את ארחו לאה3ה את ד' ולשמור ולעשות ככל ד3רי התורה , אס עש מהשכיל ל3ו ולא וילק לו מינה ודעת? לא כן כעת אשר ה3יאתני התכמה שדריה ומצפוניה לי נ3עו, עתה אשר אורו עיני להזות 3נוגה ד' הצפון 3אש דת, . ונפשי תשיש על מלותיה וחקיה כעל כל הון ר3, עתה יתנני לחרס יעק3 וישראל לנדופיס? ישמחו 3י חוקרי ממסן, וישפכו לארץ מררתי הלומי יין שרף? אוה3י י ורעי כפרו נריתס אתי, עק3 אשר עם החכמה שנואת נפשם 3רית כרתי, וקרו3י מני רחקו, יען קר3ת אלהים חפצתי. — כצרוע אש3 גדד כל היום 3אין פוקד על J דלתותי, ורק 3עד החלון עיני צופיה 3ני אדם גס 3ני איש רצים וש3ים בלי; מרגוע . והיה עת תקוץ נגשי מפני ה3דידה ואה3ת הריעות אשר תשריש שרשיה 3ל3 כל אדם תעור 3קר3י, אז אחיש מפלט לי לתשואות קריה ורגשת 3ני חלוף — יגע אשוטנו כאיש נדהם 3שוקיס ו3רחו3ות ומשנהו — אשו3 ה3יתה סר וזעף , כי שפשתי 3נרות אנשים כלבי, ולא מצאתי י־ האח! מה מתוק מח3רה , ומה מד »!דידה! הח3רה תח3ש דמעות עיניס. ה3דידה תקרא להן דרור . הח3רה תמחה נע3 מלבינו כל עמל ותלאה; ה3דידה תשוה אתהן לנגדינו תמיד. הח3רה תדשן עצמות י3שות, המידה תי3ש גרם , הח3רה תמתיק לנפשינו מדורות החיים, המידה תמסון רעל 3מנעמיהס . כה יתמו ימי עלומי 3לי ראות 3טו3ה! זאת ’חלת גורלי 3תון עם עקש ופתלתל. אולם ה3ע3ור זה אתן לחכמה ר3תי חן וכלילה יופי ספר כריתות, ואח3ק חיק אשה כושית וסרת טעם : החסידה? אשליך א3ן »פן וכליל 3הדרו אחרי גוי ותחתיו א3חר 3א!ן גיר אשר לא תואר ולא הדר לו?!לעדי! ונהסון הוא עת נפשי קדורנית תלן 3לחן אוי3י חנם , ושמש הצלחתי גם היא תסק בענן לה ויהי — לילה׳כי גס הזמן!קושרים, אף הוא יצימי לו למטרה וחצי חמתו 3י יכלה , אז אליו אהובתי 3ת אלהים אמלע וירוח לי! ממרום »שכנן א3יט בשאט נפש עלי מתי חלד בשפל וכחגבים יהיו כל אנשי מצותי בעיני. — אחוז זרועותין אשחק לכל פ יד ושבר, וחבורות׳ בנועם חברתן מרפא תמצאנה , ייעטה ששון אלבש תחת רוח כהה ואהיה אן עלז ושמח. — ולפניך אל עולם! אפיל תחנתי, אל אלהי יעקב אשר הוצאת את עמן ישראל, עם זו קנית מסבלות מצרים ע״י משה עמן בני עמרם, ותתן למו אש דת מורשה אשר לנוגה זרחה כל לאומי תבל ומשפחות האדמה ילכו - גס ארן חמדה זבת חלב ידגש לנחלה , אל רחום וחנון אשר גם בקצפו עלינו על פשעינו ומריינו ובגוים!ייתנו רחם זכרת ותשלח לנו מושיע וגואל את בחירן משה בן מנחם לפרון את מיטות האולת מעל צוארינו, ולהוליכנו נעמוד אש במעגלי בינה ושבילי דעת, שלח יא אורן נס לעדה הזאת, גל עיני העודים , למען יחזו ויבושו כי יתעו בתוהו לא ירן וילמדו תועי רוח בינה , ותמלא העיר דעה כמים מכסים את י—ם. 4