Kokhve Yitsḥaḳ · 1850-01-01 · 13 (1850) · p. Seite 34

34 הזאת עם מנס וגרון * הלא סנל וגנער מדעת הנהו! למען אלה שרגאי דעת, אגני הרה עמל ונעם , והרהרתי עוז רנסשי לקרוא לן איש קדוש! הלא רשעת קדם הסלאת לעשות אתנו, הוצאת אותנו מנור הררזל מעול מלריס, ונתת לנו תוויי מייס להעיר לגו. ראה , הן עתה נצאן תעינו. אל נא תהי עדתן כצאן אשר אי1 להם רועה. רא נא חושה לעזרתינו, שלת אורן ואמתך, היה מורה להמתחנמיה ומתחסדים רתון עמינו, ידעו ני נרעדים מדעת המה, ואן רחנמה ודעת ואהניי אדם , ואהרת הטור והצדק׳ נאשר הורת אותנו רתורתן נמצא חן רעיני אלהים י זעליג צבי מאנדשיין מב^עח^וו. והמה ישימו דוסי רחנמים מונללים רמדעות וידיעות לשונות . והנשים וההמון קלי דעת נפתים להם לננות החנמים אסיקורסיס ולרדוף איש תחת רדסי עוג׳ והמה מתגאים ומתנשאים על עם ד' וידרכו על ראשי עם קודם, יען המה דורשים אחר שאלות גנריות מעני ן גירושין וקידושין. חו״ה רהקדמתו ■ וראיתי ר מעשי קדמוננו ני יותר היו וריזין ומשתדלים רחורת עצמם ממה שהיו משתדלים רתולדות הדינים והשאלות הננריות המסופקות: אל עיר מולדתי סטאניסלאוו!!von Julius Meller in Gtanislau Nil vis 68t uu comhat. (Voltaire), עיר מולדת! מה יקרת ומה נעמת לנל איש ואיש! מה תשתוחח עליו נפשו ן עת ירחק ממן נדוד לתקוע אהלו נעיר נכריה! ומה ישמח אלי גיל ורסיסי דמעה יגולו עלי לחייו, עת שור ישור אלין! הן רן יצא מפי צר מוצק תחתיה למרחבי חלד , ותפקחנה עיניו ראשונה לראות השמש יקר הולן רמרומי שמים ואורו מלוי, הארן, רן חלפו הלנו למו ימי שחרותו רלרוש תכלת וארגמן. וזנרון שמחות אי! ספורות רחיקן צפון עמון . — אולם מה גמרזה ונמאסת את לי, עיר מולדתי י ומה שנאתין תכלית שנאה את מוראה ונגאלה כמשא נרד 'ינרדו שמין עלי ראה׳ וחומותיך הנה קררות לי. כאסיר על רור רצאתו לחפשי נן תעלוזנה נליותי עיי המסחר לעיר רחוקה יורילני, והרים ורקעות נהרות ואגמים רינן רריגי יפרידו ■ הלא את המחוללת כל נחון ורהר והמעוללת רעפי כל יוסי ויקר! רקרנן תהי הסכלות לכסא נרימי קדם ערם דרו נונר רן מנחם מיעקר והעם ההולכים רוזוש! ראו אור — ותאסור רזיקי תרדמה כל לר ורוח. רן סרוח תפרח עוד צרעת החסיוא׳ עת אחיותיך הרנירות רנות נאליציען מנה נרפאו לעולמי עד. רידן אחת שרר,ע זהי׳ אשר תושיטי ררוח נדירה לערלי ל3 ונוחי עימם , ורשניה , שרע רחל להכות נעריה זדון גרוני רוח וטהור׳ ידים; תרנירי אנשי רליעל עלי רמתי הנרוד, ולאנשי שיי רמצח נחושה תאמרי: רדו! — זה שרע שנים עררו וכן נגוזו מני עת שרתי מעיי