Kokhve Yitsḥaḳ · 1850-01-01 · 13 (1850) · p. Seite 24

אחד עשר נונגיה ידעת, שטס עשר מי יודע. מה תעס ני יפקד 3ה מקומן. אתה הנות3 3מנת3 עתי קדים יזרח (הריענט) אס טדעלן מה קשה גורלינו געמלינוגספרי נונ3י יצחק, ני ידפקנו התפס שטערן 3שאלו ממנו ד3רי שיר לשלשה ירחים , אז עת חקרת ותקנת ל3רן שלא עשנו ר3 גפפ״דמ ו33רעסלויא, עוד ה3רנה אחת היתה ל! לחוק ל3רן שלא עשני מח3ר לספר נונ3י יצחק . נה ננמרו נחומיך עלינו, ה| הננורי עתים לשנה י3נרו פרי תנו3תס. מח3ריהם, אחרי אשר הרו רעיונות נשגגות, 3»לאת ימי הרתם 3קדושה , י3ואו עד מש3ר ויצא 3ן אדמוני יפה תואר, נלו מחמדים וחנו ממתקים 3חיקו ישאהו, יש3 33יתו עד יגמל ויגדל, אז שאול הוא לאלהיס ולאנשים , ומורא לח יעלה על ראשו סן נער נעור הוא, אחרי אשר הוריו שתו עין גחינתם עליו. ואנחנו מה , הן נגרע חלקינו מהאשה אשר לתשעה ירחיס תלד, ני יולדים אנחנו לשלשה. וטרם תד3ן על האפרוחים שלח תשלח האם אותם, ני תעשה שירה חדשה , 3יוס הולדת אותה עוד לא קראת שירן , עוד המלח לא המלחה, למען לא תהיה תפל מגלי מלח, תשלחה על פני חון, תקשיח לה ל3ך 1 לא תחוש סן יגל זר תזרה ולריק יגיעו, ני תחולל זרעך 3עמך, ולא יצא לך שם גנויס גיסיה ׳ ולא תצלח למלונה: ומה יעשו חלה ני גאו עד משגר, וגניםאי! ליולדה לחלקם גיעק3, או ני יקשו גלדתס! הן יש יושג זועף , קומט מצחו, צר נחו, ני אין לו ריע להתרועע עם שיר רק החמיר ואג״ע צוה אל תחרוז גשוי ונחמור; לשופר, עת יגיח שטן לתוך שיו, ויחי גרונו, המציאו תרופה ללחוש נאזנו מזמור ויהי נועם, אז קול שופד הולך וחזק , ומלאניס מחלציו יצאו; חולם הה יעשה החוגר חגורים אשר לא ישמע לקול מלחשים, ולא נאמר עליו יהי נועם ד' עליך ותעשה ידיו לא ינונן,!1) האם ילך ערירי וישכון חרירים גמדגרותיי ■ א ם לשנה היתה העת לעשות מעשה מקשה מליצה או שיר , אז רעיון מקר, איש ולג עמוק גזה הוא גא לאור עולם. ששה חדשים חפשנו גחסש מחופש גנתגי קודש 1 געת יחס לגגינו להגיד ליעקג מה יפעל עם אל, שמנו לעינינו מדגרות נניאינו נדוד i אונישעיהחשגגולנו שיר, וששה חדשים משחנו אותו גשמן המס שמן ששון מחגרינו, ונל ראשי גשמים תגואתה לראש מליצתי נו < למען יהיה ריחה נריח השדה גרנו ד' ׳ ולמען לא נהיה ימתעתע געת ימשנו יודע ספר הסרנו נל נקוד וטלוא אשר לא יכרו גחוצות ני ננוג הוא אתנו מארן העגרים. ועתה לנל מליצה נגהל תמרוקיה לתת לה , ומי יודע אם תשא חן געיני רואיה . — ומה חנתוג? הים אני, ני אגקיט תהומות׳ לשלח מעינות תגונתי גנחלים, ני החנם הנשגג שטערן נ״י ישים לי משמר לאמי : קמר לך למועד שלשה חדשים תשלח מימי גינתן. ומה אעשה לזעף הים והמונו ני יתגעש ושטף ועגר גדותיו, אס אתה חנם יקר תשית לי חוק ותזכרני עד פה תגוא וקשית שאון גלי מליצותין , הלא הוגד מאז, ני אין מי יעמוד נגי i עצמת הזמרה , ואם לא אשים גמתג ורסן פי עדיי לגלוס , ואדגר נאשר עם לגג׳, .I מי יודע חם על ספרן נולם ינתנו, ואס לא וזחד גהס , רק תנתחם לנתחים , נמעט יקרהם ני לא אחד יקראם , אם חתר, תקרעס. — ומה משכורתך איש חמודות מנעלי אסופות. האחד גין רגגות אשר נזר שמן משחת אלהין עליך נגוי גהקדמתו. (ב) ראה גהקדמת ספר עקרים פירוש ויהי גיעס ודגיי רנה' יי גס' ג"נ ח״ה ח״ג וז״ל: ני אע״פי שהיוצר ג״ה מסר הנח לאדם להוציא הציורים הפנימיים אל הפועל גאמצעות הרוח השונן גו, לא תשלם המעשי! גיד האדם ואין נידו רק להתחיל המלאנה ׳ והשלמתה היא נעזר האלהי