Kokhve Yitsḥaḳ · 1850-01-01 · 13 (1850) · p. Seite 23

- « - Jizchak^' ju oft aufeinander folgen und di« Kräfte der Mitarbeiter so in Anspruch nehmen. Mein Ernst kann e« nicht sein, da schon au« der Form meiner Arbeiten hervorgeht, daß ich nicht Jahre zu einem Aussatze brauche, wie auch der folgende da« Produkt eini» ger Mußestundenist; und da« prompte Erscheinen der ,Fochbe Jizchak" ist e« ja eben, da« dieselben zu einer Aperiodischen Schrift macht, und wa« dem edlen Herrn Stern zur Ehre gereicht, und daß fich dieselben, während so manche ähnliche Unternehmungen, kaum aufgetaucht sogleich wieder untergegangen, durch den löblichen Eifer de« Hrn. Stern, trotz der so wenigen Unterstützung von den Begüterten und Befferdenkenden in Israel, ja trotz so mancher feindseligen Ausfälle und Jgnorirung der Scheelsucht, dennoch erhalten! Und endlich find sie ja die Bildungsschule in welcher manches der Welt sonst unbekannt gebliebene Talent sich entfalten und zur Oeffentlichkeit gelangen kann; und in Wahrheit können wir Mitarbeiter die rabbinische Sage auf uns anspielen: ״daß jeglich Gewächs einen Stern im Himmel hat, der es antreibt, wachse und werde groß!״ H (כר עשר יש לו טכב ברקיע שמכה אותו ואומר גדול. ראה מורה א״ג פ״ו •) (Siehe Orient Jg. 1847 Nr, Za: ״Am literarischen Himmel der Juden erblicken wir sechs Sterne u. s. w. ) Der folgende Aufsatz sammt dem Prologe erscheint so wie er entstand, als ich im Dichterschwunge meinem Jdeengange freien Spielraum ließ und, dessen Tendenz ist, den Vorurtheilen, denen ich Rache geschworen, die Spitze zu bieten; und innig freuen wird e« un«, wenn Herr Stern in seinem Eifer nicht erkaltet, damit wir »ft Gelegenheit haben uns öffentlich auszusprechen, bis endlich di« heilkamen Strahlen dieses guten Glückssterns fich in unserer dunkeln Nacht Bahn brechen, und alle den verklärten Tugendpfad erkennen und darauf wandeln! S. H. Mondschein. נפשי, מר, לך כי נררגית את? עורי עורי! .לגסי הדרת קודם , דרגי ער הרי המציצה, תפסי גאדרי לוג אולי תמצא סגולה להתפאר וימללו לרזין• אמרותין־. דנרי שיר זמרי זמרי, או גאוני גני עמי נדגרס דגר׳, ושלאי אל המאםן> הלז האגם הנעלה על גל שנא גגו ד מנחם שטערן נ״י, למען יאוקו גספר מצין ויפוצו מעינותין אוצה. (א) ואת עעי עגלי נא ג יערת דגש המליצה, ותאורנה עיני אונלי פרין ממעיך יצאו, ימצאו דנרין ויהיו גפיהם נוגש למתוק. אל תראיקי יירק , יש יום וקרוג הוא אשר מאגרת אתת עשרה מנונני יצאק לאור תצא, ועתה (א) והננון המשניל ישתול לתקור על מה שים ננתו ונמצפוניו מן האנמה לגלותו ולהראותן וישאג׳ ה מלגו, גאשר יאקור על המים אשר נמעמקי ה ארן. או״ה