Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 80

80 «ופית ,רו, קהלות יעקז, רזיס יתראו כאפר סקיס ה׳ דגרו: גי צום החמיסי יהיה ל,ית יסווה לפפון ולשמחה, עתה ,זמננו. וגס אתגה, המה לו,סיס ,לוי החזות וגלוי מלחים 5 אגן תתתם פונן ל, פמוז. זום ׳;ופו לם,ת על האדמה כאפר אמר המקונן הקדום: 'יפנו לאון ידמו זקני ,ת ציון העלו עפר על ואפס חגרו סקיס' ולקח הוא ופ«ו עמוד או נר נרח,׳ והיה אזלם מצות אנפיס מלמדה* ומחזרת הקמות היא עיר פרוצה אין חומה, גל דנפין ייתי ויגול, הנער ועד זקן גל העם מקצה הס יקחו חלקה. רק אדמת הנהנים — היא הקינה: ארזי הל,נון. לא קנו — ני גן יסד הקהל על גל ר, אז׳ד להיות פורר זזיתה והוא יחל לדזר ואחריו גל העדה יחד. וים קינח אפר לא הקח ותמית האון ,קולות נעימים ולא יוגלו להל,׳פ אותה ,מל,ופא הנגינות הראויות לתה לה מזית המחולות; על גן לא נתנה לנגוע אליה׳ סגול היא לא תרצה, ויפדו גלם מחפים אין פוצה פה ומצפצף. וים קינה אפי רזים צידים זאים עליה ,רפת פפתותס נאפד תעפינה הל,וריס׳ אם יראי הרואה אותה ,עולה ,גפו י,לענה / ופעמים רנות על פי פנים או על סי סלפה יפתחו פעריה: מיגאל מימין מהלל, ונגריאל מפמאל ממלל, וקול נחת זזית ה׳ גיוס מועד׳ וגל הפומע יצחק ולא ילע אל מי מקווסיס יפנה, עדי יתמרמר האחד על אוי,ו והיה נאסר ירים קול ענות נ,ורה. אז יסנר פי אחר. ונס רזים מצפצפים ומהגיס ול,ם זל ידע מאומה, ו,עזור זה אין רנה ואין תחנה, אין קינה ואין זינה. ׳קינה היא ותהי לקינה' אמר הגזיא (יחזקאל י׳טי׳ד) ריל: על הקינה הזאת ראוי לסאת קינה אחרת. נס ,חצים וזקפת יבואו היום אל זית התפלה; יקומו הנערים ויפחקו לפנינו, יסמוי הא, ,יוצא חלציו אם ים, זזית 0' וידו אוחזה "ני אססתו, ויהי רו,ה קסת׳ ולא תדע נספו לפאול את אגיהו: מה זה ועל מה זה? ונס הא, לא יגיל היום לפאינו יודע לפאול: ,עזור זה עסה ה׳ לי ,צאתי מייוסליס, או החליפו קינות ציון ,קינת דוד׳ אסר פתח את פיהו לאמר: ללמד ,ני יהווה קם« (סמואל ,׳ א' י״ח) — והנה י קורא ידידי! לא מונית ולא זן מונית אנני ת״ל׳ וסהדי ,מרומים ני לא התולים עמדי לדזר סרה על מליצת קינות היום אפר לרצון הנה "ית יפראל! ני מי יתן דופי ,מנוגע יפן גופן אם עונו לסוחר הוא? רק אני מזניר היום את אסר נסלאת ממני: מדוע צא תנתינה נל הקינות גיד איס עמי העומד לפרת ,קדם נל הסנה אים אסר רוח דעת ויראת ה, נו, והוא יקרא אותנה מהחל עד גלה ,קול נהי ו,ני לעורר ,ל,נו עציון ואזל, והוא מסי, רוח פפתיו ומוריד הנפס מעינינו׳ ואין מגלים דני זגית התפלה, ויהי לרצון הא,ל על זית מקדסנו. וזה ד,ר הנזיא: ׳התגוננו וקראו למקוננות ות,ואינה ואל ה ח נמו ת פלחו ומזואנה. ותמהרנה ותסאנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים' (ירמיה ט' נזיז י״ז) והי יהפוך מספד למחול, ואזל לספון, וזה ינחמנו מעצנון ידינו ומגל יגון. מרדכי באס.