Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 79

תטייל׳ ויסר נאומה׳ עד ני לא יהי, גס אמין הל» לעליה ני׳ יק גל איש זמם נקרנו, ני הוא לגדי מצא דרך יסד ונטוח י וגבל עח עמל לעליה ההרה; אן נמעט צעדו נאיש נאחיו סניס סלסה צעויס, ויסלו אחורנית; וננל ואה ישתקו ילעגו הנרפים הנוויס האלה, לשוקי לי, אשר עלי מהלול העמל' לאטם יעלו מעלה מעלה עדי ינואו אל מקום שסצם נששון. אגשים רניס אה וני הדמיון, עת אל הגן פנימה ינואון, לא ינסוסו לעלוה מרום ההר יק ילכו נרגע לנוש ננר גרתג: העצלות, ושמה ישנו רפויי ידים נל היום, ני נל ענודה נמות ישנאו — סמה לנס ההקוה מנטם ירימו, וישנו ננליון עמים ני הגנירה תרד ממרום משננה אליהם ונל טונה העניקם. העצלים האלה יהיו לקלסה לנל איש שכל; אולם המה לא יפנו לעצת יועץ נאמן רות, יאזניהס השושנה משמוע גדופת משרף, רק ישנו טמיני יד, ויותילו נני הרף לקראת נת אלהים, אשר יאמינו ני נוא תנוא ולא תאשר. המה על נל שאלוהי נתנו לי מענה: אן מיי פקשתי עיני ראיתי שתי ממונות, ששורות, ומפלצת פשי ואימתה סנינס: וקנה ומשסור — נקול שרדה עדתי משנתי, אשר לא עינה לי — ואיקן. — יחיאל מע^עו מסטאניסלויא. עבודת צום החמישי. Don Markus Boß in Leipnik. וה היום עשה ה' אשר ומם ולא שמל את נל נאות יעקנ, ויקש ממנו יית וגולו ומקום תקדשו אשר הנין לו, נליל היה נהורו אוצר נל נלי ממדה אסר לא השניע עין נשונע שמתות, ני מה טונו ומה יפיו! ויהי נור השמדה לעיר העליזה וצני תפארה לנל האדן הקדושה. ונאשר גנה ונשא עד מאד, ננה השפל וירד פלאים, ני פתאום הצית אש נהינל הקדש, ונל מתמדיו היו לשינה ומעי מסלה. וידל עה סגלה עד מאוד, נפלה עטרת ישרון, הוניש ששון מן נני ישראל, אנו נ3 חזון וננרתה הננואה חסי יראיו ישרי לנ , ואין איש אתנו יודע עד מה, ואין מניד חדשות אשר עדנה צרורות נשמלות העתים הנאים. שנר ה' מטה לשם, נס יונק נם איש שינה התפלשו נרשונות קריה מפני ולעסות רעג. היו לשרפה ולקלס נשייהס ונדי גויון נמותס אשדי הפרד לינו עפרם מעם נשמת רוח שיים נהקרא דרור לה ושנה אל אמות עולם »עונה אלהי קדם, ני היו למאנל לעוף השמים ולנהמת הארן ואין ממריד. אשת עדינה ננשר סרים ועמודים נשלה ילדיה; ני השה אלוה חמלת אם ואין לה שלק נשנינה. ועתה אם נשים זאת על לננו, אס גתנונן על שרפת מות ישרים ותמימים, וני גלה ננוד מישראל, השפלנו מננהי שחקים עדי משתיות ארן, ולשממה היו מחמדי שנות קדם ונל עוני עליהם ישוס וישרוק, נזרם פלגי מיס תרדנה דמעותינו ניוס הזה, ני יום צרה ומינתה ונאצה הוא ותשנר רו ש נילילה, נעצנת לנ ונמר נפש נעשה מספד ואנל, ני ירשם ה' עם יתירו וישיב לו משוש תפארתו נקדם. ואולם לא ננון לעשות כפל אשר אנמנו