Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 78

78 אולם למור« רוחי ראיתי ני הוד צזעיהס לפתע הלנינו׳ וני נלמד נאשר קרנמי אליהם! מנדיהס ארצה -פלו, ולאגק דק פור התפוררו, טרם השנמיס. נה נשארתי הרחק מאוד מגי שמחות עדינות, חפר ננל נחי אחריהן דלקתי י אולם אס ני ראה ראיתי, ני לא אונל השג אתהן, וני עת אקרג להן צעדה אחת, הנה שגע צעדים מני ירחיקו, ננל זאת לא חדלתי מרדוף אחריהן, ועוד לא נדעך רשף תקיא גלגי ני השג אשיג את שמחות קלות נגף הסגה נמעט שעזרתי, וחרא — המון חוגג אנשים ונשים זקנים ונערים אין מספר, אשר גגילה אחת יחדיו חלק לקחו. גט מון שמח האדים נתולע את לחייהם ועיניהם ינוצצו מני תשוקה נסתרה אשר גחוגם טמנו — לשוא קראתי, אין עוגני להרגיע נפשי ולהגיה חשנה. — גאו!ת רוחי פניתי אל לון שער אחד אשר עמד מרחוק׳ וגשמחת המקהלה ההומיה לא לקח חלק מאומה; נפשי חנתה, ני הוא יאיר עיני ואת חדותיה יפתור, אך אהה• הזקן הסג פניי אחורנית גשצף קצף ׳הנח לי צעיר יחים.* הרים קולו — האח- מועד קותה נפשי גא גא! עוד גערג חלדי ג מורד הקגר, מקוות לגי נמלאו׳ שנר אמת להזקנה אשר למדה לאחוז גיסן תאוות גשר, ולאנול חך חוקה מסרי ען החיים׳ אך אחרי חומדים וגיס נודע לי, ני נגן החקוה הנני4 עתה נשאתי מרום עיני, וארא והנה גת שמים עלי נס רם ונשא יושגת, והחת רגליה נל ממנות ההצלחה ונל שמחות החיים, אחת מהנה לא נעדרה. נשמש צהרים גיוס צח לא ענות, נן קרן אור סניה, ושחוק רג חן רחף עלי תנלילות שפתותיה, נל הימים. עד ני לא היה לאשה אחת או לאיש אחד, ני אם לנל החנוה יחד, ונל אחד חשג ני אליו הגרונה צוחקת וני היא הננחר. נדסזי עליתי עלי הרר נגיה, למען יקל לי לראות את הגן נלו לארגו ולרחנו, מוצאיו ומנואיו. פה ראיתי שני שערים אל מוך הגן יוזילו, והשנל והדמיון המה השוערים: השוער הראשון, היה קשה לג, ולמרות נל אנחות ודמעות לא פתח השער רק לעתים רחוקות, ואמרי גחן עשרת מונים; מחת אשר אחיו השני נטוג לני לנל דופק פתח דלתיו גלי גחון וין איש ואים, ולנן נל הימים צר המקום שגינו, ונדנוריס אספוהו גנל עת אנשים ריקים ופוחזים גני גלי שם, אשר השנל נגר נחרסה גרשם. משער השנל נימה, הוגינה מסלה אחת אל נם השלטת: התקוה, מצאה רנסים ומעקפים, ולנן מסלת העמל תנונה ונל הוא אל הגן פנימה נה ידרוך, אם אמנם המסע נראשיתו רוה את הנוסעים נחת, ננל זאת מצאו עד מהרה מונעים רנים אשר לא ראו עיניהם מלפנים, עומדים לשטן לחו, ויעצרו את פעמי רגליהם מלנת הלאה; ונאסר צעדו קדימה, נן רזו ונן עצמו מספרם, עד ני אנשים לא מעט נרצי דרנם עסו ושנו אחור, רק אנשים מעטים וחזקי לג, אחרי עמל רג אל מחוז חפצם גאו; נינותס רונם נחמו על מסעם, אחרי שקלו נמאזנים מתנות התקוה יחד ׳ נגד נל העמל והתלאה אשר מצאתם נדרן, וימצאו ני לא ישוה מחיי הנקלה גנל העמל והטורח טרם יושעו. אולם השרידים אשר שאד רוח להם, המה ששי גמתת "גלם וילכו להרגיע נסונת השלוה, מקדשיה, פתוח לכל איש ואים; אן גנל זאת אן יקירי רוח וחכמי לג י,ואו נו ויתענגו על רוג שלום• אז פניתי והלכתי אל שעדי הדמיון, אולם יגעתי לחפש דרך אל מושי התקוה, ולא מצאתי' הן גס פה יצף נל איש את ההר חמדה.גו ות אלהים לשנתה, וכל תפארת גדולתה נספר נגולה, אך צלע ההר מעגר מזה מצוק*