Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 71

— 71 — מנשה: גן עדן המגל, מגתי ל3 יאכלו מסריו וישכעו מטונו; אילם כסיל אדם יטמון ידו נ תיקו, ולכן טו3 ממנו הנשל אשי מזמן לקני הונל! אפרים : אמנם קול הט3ע סוא קול סדי, ואה אשר ישים נסיה תד3ר; אולם סט אזנך ושמע: ד' יתן אומר לקמת אשה ולהוליד מים ומות; לא ׳״יק מיק אשס זונה מואסת / ולזרוע זרע עלי צמית סלע אשר לא ימן רצת כיי“ד׳ יצר את האדם 3צלס סשלימות וימן התשוקה הזיווגית קר3ו; אן לא למען תמלא הארן זמס — כי אס אדם ר3. — מנשה: ד׳ 3יא מי אדם למען ישישו וישמשו 3תיים; למען יתענגו מ,פן אדמה ומעסיס טו03 ירויון עדי ינואס הקרן: אפלים: וגס אז כמותם אמנם המה יילילו ויצומו; אולם רמה ומולעה יכילו אף ישמווו. — מנשח: וגס זאת נמממינו נענינו! ני מות איש אמד יתן לר33ות תילעיס מייס.— אפרים: אולם עוד מעמיק סאת ומר3ה הרע, ני מראה נערה ר3תי יין וכלילה יוסי, אז—נממן» על לנה מארו3 והטמון מוקשים לנסשה עדי ־־־ ו!מ?.ש. מנשה: הן לא 3ארן אטמון תגלי, ולא 3מםמרים כלפני נעלי כנף איייוש רשת, ני אם לעיני השמש — אשטמה שטות , שסתי אמי מלשוני ייצכיר —ככלי קד3 האלה אעדון מלתמה עם עם לא עז הזה, והיה אס שלום ’ימו וסתמו לי. — אפרים! (כאימה שסוכה) ארור I שים מתג כשסתין! אן נמעט יגמלו יילין הרעים את פריהם— ותתעלם כאהנים עם העלתה אשר אליה ארכת — תשליננס אתרי גון ולא אוסיף שו3 אליה עוד יכגלי מסן אסרי השכרו, הנזה מנם אהללהו? מנשה: מי הגידו כל זאת, ונשמת מי יצאה ממן? אפלים: הזכור הזכורה עוד את רתל אהוכתן אשר הקדרה שמש תימה ילהדיס מכלי לזרות עוד? אל תזכור מטאה נעורי וסשעי, כי ככר לקיתי מנשה: דוס ידידי I יכל תטאתי נשלים. — אפלים: לא א מריש עד הממי דכרי— אמה הא־זוכה ה יכה נדרן גל מארן, טרם מלאו לה עשרה שנים, אן א3יה אהכס עד מאוד וכל עמלו היה לאת אן שמתה ז לכה ולהרחיק מאתה אוינמ החיים: המעצנס; אף ני לא היי לה הון ועושר 3נל זאת אנלה נתו למעדנים ותל3ש שני נאמת העלמות ייית קציני עם, נה גזי ועכרו נחלום שמת שש שנים על אגרות גיל וששון — יהנה המשתית שלח ידו ויק ת מאתה אס עטרת ראשה תעוזה ומעוררה: אייה נאסף אל עמיו, ולא השאיר אתריו כרנה ומורשה לכתו הנעזנהרק“ שיז טוכ. — אוצר ׳אמד אשר לא יסולה כנל אוצרות מושן ומטמוני הגל אשר