Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 69

69 אפרים: החרשתי עד כה, יען ראיתי גי צר לו הרות; אמרתי תמר יייייי לן — סע? א«ן ושמע: הן אתה ורעיו תכתים ועיניכם, ונתנו סכלים אסר השם אלוה חכמה; אולם פקח עיניו וראה I המערים האלה ימסכו שכר וישתו "I שרן- כמים, אנל גם לאחיהם הדל תלק יתנו, לא יגערו ועני ודל עת ינקם מאתם ורכה למען כסות מערומיו וקרה, ולא יאטימו אזנם לשאלתם לתת למס יגש לנפשו כי רעוה: עת המה עשו משמה שמנים יתענגו ודם ענגי ישתו תמר .— מנשה : אמנם צדקת! אן לא גי האשם, כי לא ככל העמים וני עמינו! נינותם אן׳ שו וישיש ומחזיק נפלן או ידוע תולי וחדל כת יקש עלי פתחי נדיגיס יקציכי עם; לא כן וני עמינו, נרפים המה נרפים וכל עמל וטורח למותה ישנאו: איש צעיר לימים ומלא כת וראותו כי צרור כספו תמס יהלון וילכד וחולי עוני, אז החת יאנק עם קשי יומו נרו כת עד כי יוכל לו, מחת כי ישית מקנה וקנין עד כי ינוו חילו ויעשיר — יואר נדוד מעיר לעיר ולהיות עלי אחיו הקצינים לאון מעמסה ולמשא כנד — הגזה דל ארצהו ואחוננהו? — אפרים: אמנם ידעתי ני איש דניים אתה! אנל הקן לדורי רוח? תפרוש מסוה ימיה עלי רוע פעולותיו, ותחת מעיל צדקה לו עקש חזק נשמיר תסתיר. הן איש אשר לו נשר לו לא ישאל לרעהו העטוף ורעו לאתר: מדוע אתה כנה יל? לא יחקור ראשונה אם הוא איש נויא ושמן, או הונח ננאו אנוש? או הלא גס מזקן ורפה נח ידן תקפוץ וגם ני יחנן קולו אין שומע לו! הגזה חנם איחרהו? וינה עוד I הנועדים האלה אשר חרפת ונדפת ישמו יין שרף וישכרו < אולם אז וגאון ד' ידונו ושפתם ישנחונהו! מנשה: ומה חפו לדי כי מהמו נדונים נלנס ובלשון עלג תהללוהו? מה יתן ומה יוסיף לו ני הלומי יין כמוכם עלי מזרק יין שרף לו מהקו כפרא עלי ישא? הה I לו נעים זמירות ישראל ואחוזת מרעיו מטיני זמרה ומלומדי שיר משנת עולם יקיצו׳ הה, מה יחרדו לשמוע זמירותיהם המשתאות כל לו רגש. יהמיעיפות דשן אל כל נפש דעת, נלעגי שפה מפי עם נלעג לשון וחוקרי ממסן ’»ונם? אפרים: וננל זאת אחשונה, ני חפן לד' יותר ושירי הכסילים מלאים אהגה ויראה ד' תשירי עוגנים הנשמעים על פיכם להעיר נקרונס את רוח זנונים אסר לרגעים נרדם ויעף! ני יחון איש את רעהו וצע כסף, האת, מה ירוה הייות לי על כל תגמולוהי עליו; ומדוע לא תתנו גס אתם תודות לי׳ אל עולם על כל הטוו אשר הטיו ויטיו עמכם וכל רגע? וננואנס וית הפלתו שלש ״ 9 » י ס נשנה אין אחד מכם נודד שפה ופותח פה? מנשה : יען תוכן לנות ד' ותודות קרו וכליות אזנו קשות! אפרים: תוכן לנות ד׳? ולא תנסן גושה נחשון, ני גס וצפון לון יניט, י’ל העולה נטוחוהין לפניו נספר נגולה? ־־־• מנשה: מדוע אחתה אנושה? הלא אין עון וקרני ונפשי זנה! ונם אם ארשע מה יהלון מני, או אצדק מה אתן לו? פקח עינין אחי והונו השחיתה, יאה מה גוהו על הארץ אשר מתחת, שחה וחר לשנתו יוצר חלו מראש ומקדמי