Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 68

68 ימינו 3קרן נן סמן, כאשי היה בימיקדס כליל בהדרו, וייף ברוב גפגיו ומחמי עגגיי; נן משחת עתה מראהו, ולא הדר לו מממדהו.—נאסר הרבתי חקוי וכאשר שקלתי זו לעומת זו במאזני בינתי, כן ראיתי ני התורה והקבלה מקבילות הנה, אף ני מתאימות למראה עמים— שומרי ציון נבהלו. אפרים: החדש I לא אובה שמוע עוד! אף דע ני שקר נזבח, לא שקלת אתהן במאזני בינה ודעת ני אם בשלם התאוה — התורה והקבלה אחיות האומות הנס; ואן אויבתן: התאוה, זאת הרשעה, תפיל תרדמה גדולה עלי השופע צדק היושב בשערי לגב — למען תצוד באין מעצור את הנפש למדחפות, עד ני תשנס את מולדתה ובית אביה ותצלל נעופרת בין מגי תענוג החיים, אשר ראשיתם נדבש מתוקה ואחריתם נלענה מרה. מנשה: בזרוע עוז פרקתי מוטות עולי אשר לא ינולתי שאת אתה! תעל צוארי החבול, ותחת אשר עד עתה עניתי בצומות נפשי וחסרתיה מטובה, משנתי עתה ביין את בשרי הנחוש, אנלתי למעדנים ושתיתי ממתקים ננפשי שבעי; ני הלא אין טוב לאדם רק לשמוח ולהתענג בטפחות חלדו עדי המות מתבל ינדהו, ונדוד אל ארן רחבת ידים: ארן רפאים תצנפהו. להחסידה ה ר מיה אמרתי: מדי! ועם החרמה ברית כרתי, אף היא פתחה לי אה חונרה הטוב וכל יקר הנחילתני.— מהולל שם ד', לא לבד עם משכילי עמי, ני אם נם עם חכמי לב אשר לא מעמינו בברית באתי; המה קרבתי יחפצון ובסודם תבוא נפשי, ני לא נאחד עמי נלעג לשון וערל לב הנני — כמוני כמוהם אוצרות המדעים שוסתי ואעשיר — ונמו נן בעיני ד' חן אמצא, ני הלא בררני תבונות רגלי תצעדנה ותעודת׳ אמלא; יום יום אלכה הלון וקרוב אל המטרה העדינה לנו, בשיתי יום יום על חכמתי נוספות, וגבולות ידיעתי ארחיב עד אין קן. אפרים < (בשחוק) אשריך! ואשרי יולדת ן I אן הנד נא לי מה נחן הלום? הבאת להאציל מהודןגס עלינו הולני חשכים, ולזרוע אור יקרות בעיר מאפליה הזאת? — מנשה: אל תירא ואל תחת! הן נונב אחד חשכת הלילה לא יגיה ~~ אף מי זה פתי וחסר לב אשר יתן דבש לנפש תנחנו ויערוך מטעמים לחין לא יטעם אוכל לו? הסרת ושמע! רן אחרי חלפו ארבע שנים למן היום מנם נפרדתי, הקיצה התשוקה בקרני לפקוד את עיר מולדתי ולראות את שלום אחי ורעי אשר אתם גודלתי ׳ ומה חרדתי בראותי אותם יתשמענה אזני את מדברותיהם I כסוס ונפרא ריקים הס מנל מדע ותושיה, ולא חלק להם בבינה ודעת, ובכל יחת יתברכו בלבנם ני אן המה עם חנם ונבון, ובהם בחר ד' לנהלה לו; לא ידעו ולא ׳ביני את כל אשר נעשה בארן, והתולדה מם נל מחמדיה ופלאיה מסותרה למו, ויחפשו לדעת את הנעשה בשמים. לא יראו את ד' צבאות, המכלכל בטיבו בריאים אין מספר, ושסע חסדיו נל חי יונק; ני אם אל זי אל קנא ונוקם, אשר יצר את האדם מסח באפו נשמת חיים, לא להתענג ולשמוח, רק ללכת קודר ושחוח תחת נטל חצות לא טובים וחוקים לא צדיקים ובאכזריות חתה יענוש את כל העובר על פקוד" ולא יעשה אח מאלה, אף ני קטן הוא ביים שמחתם ובמועדיהם יאספו אספה קהל גדול מאוד, ישתו וישנת ולער עדי נשף.