Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 63

63 ממיני צעד וממימי יין. "ושמעי זאת קדחה אש 3אפי ומעי רומחו נסיר יפוח": סס זעום די! אמרמי, צו ללשמך דומיה! סכל I נשפת שקר דנרס על ענדי ד' ונניאיו סרה, ונקדושים שמת תהלה, ולא פחדת לנפשך פן ממק לשונן יפיו ומאלה לנצח — או המעט מתן ני נאלסין מ,־דמ ולאנדון מודע קראת, ונקשת להדיח נם את נפשי מארן החיים ולהורידה גיא צלמות? נארנות ידיה הנינות רשת לפעמי ותנרה לנפשי שוחה לצודני למדחפות^ אולם נזה לן לענה לן מסית ותדיח I יגיעתן לא מצלח ומקומן משח נפש י• ד' הטונ אה רגלי חסידיו ישמור, ולא ימן לשחת נפש מורהו"• היקר הזה פנה לדרכו ולא ענני ני מצות המלן הוא: אל מען — הוא סר וילד; אולם אמרותיו הנאמנים «זכרוני לא סרו; דנר צדק ואמת אשר הוא מצג טהור לא יחטיאו לעולם המטרה ולא יעלו נתהו ויאנדו, ני אם יולידו ויצמיחו פרי. נמעט סר איש ריני וילך, ותפעם רוחי פי דנרחי עמו קשות, תמת אשר דנרו הימה אתי נחן ונחת, ונחמתי פי שפכתי עליו מררתי מנלי למקור ראשונה, אס שיא ידגר או אמת יהגה חנו, אם הוא איש נליעל או איש אמונים ־־ ולכן נדרתי נדר לו' לחקור אחרי הלינות הקדוש נקודש, ולראות נעין פקוחה את נל הנעשה ננית ישראל. — מה גדלה הפליאה נעיגי לראות את אשר עד הנה לא ראיתי, ולגלות את אשר לא דמיתי ולא קוימי; היקר האמור נלע נתנונוה כפיו את המסכה הנסוכה על סני, ומאורנה לפתע עיני לחזות נכוחות ולא מהתלות: אמנם לאנרוג חכמה ויתרון דעת עשה לו שם תפארת ילא 3יראת שדי ומום דרן היה לתהלה 3קר3 הארן; ני אס 3זאת יתהלל, השכל וידוע להתעות ר33ות עם — עם ננל ולא חנם—ואת חילם לבוז, — כשרון נפשו זמרתית ולגנוז ל3 ההמון, וכז3י השרפים הסו33יס אותו, הנודאים מל3ם אותו מופתים חדשים לזקרים — זימר שאת מאשר עשה אלהי ישראל נתצרים — ואולת ההמון לתת אתון למשאות שוא ומדוחים, שלשאלה המה המגלים אשר נמו ימשון נ1יא השקר הזה המונים המונים מכל כנפות האין, ונתוכם דלים וראשים, קצינים ורשים המוריקים מעליהם הזה3 אל מסננות הצדיק הזה. כישמעאלי יש3 שאנן ודומם כל היום וכלי מקטרתו נידו, עד ני יראה לאיש חוש3 מחשנות וחורש מזימות נלי מרגיע — אולם נאמת טפש נחל3 לנו, וכסליו מלאו נסל ורעות רוח; נשפתי שקר ינ3ד את ד׳ לגאות, ובקרנו יענוד את עגל הזהו, ויאמר: אלה אלהין ישראל! ־ך לא יע3 לעשות מצות די וצא צמא לשמוע דנרו ולמלאות רצונו: כי אם לאסוף כחול הון לרוב, למען יתענג הוא וכל הנצויס אליו נתענוגות נשרים׳ ולמען יינה לו סוסים ומרכזות ענדיס ואמהות אין מספר, והנותר ימן לא לעניים מרודים העטופים נרעג — ני אם ננשן לאצילי האין. נשנתו נדאש הקרואים נעתיק שדים מעט יאכל וישת; אולם נחדרי משנימו ימלא כישו מעדנים, ויין רקח מלא המזרק יגיח אל פיהו, עד ני ישכר ויתגל ויראה נפלאות; נניו נריאיס ושמנים כעגלי מרנק, וכמוהם חכמים מחוכמים אף ני צא יצומו ונשלג לא ירחצו, ננל זאת קדושים המה ־־" אס לא נעיני י' — בכל זאת נעיגי העם — ני הלא ממקום קדוש יהלכו ומציר י ש ר אל וקדושו חוצבו “ וכמוהם נס נניהם רבני גניהם אשר יולדו אחריהם קודש יהיו, כי הלא — גם זרמתם קודש. — כרחוק מזרח ממערג וצפון מים: כן רחק ד' מנליותיו, ולא יעלה על לנו לעולם, ני הלא הכסף הוא האלהים!