Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 62

62 מנגו די; — אין חולה מהם עלי סיעות «ת יסודה ההולכות הלון ונמר, ישימו לגם לרפאות שנייה כי מעה — לא יגידו ליעדן ג מה עוג ומה המי1 שואלת מאתם ולא תהי עוד נוסחת עליהם חרפה; ותהי להיפן׳ ני נמלוזמויי תנוסה — אם אמנם נדי יידן יגעו ושפי לח יהיה לעמלם — ילחמו עם יו* העת, לגל יסין את עג הענן השונן על גני ישראל, וההולפים נחושך יראו אוי נשפת חלקות ונלשון רמיה יאמרו׳ אן עוג לישראל לשני ן נעדפל וללנת חשנים! יען ידעו נאמנה, ני אן גתו אופל ואמש מעשיהם יכונו ודרכיהם יחילו; ל6 כן נזרוח השמש ומופע נהרה — ני אז תגלה חיש מהר לעיני העם תרמיתם וני אן ר מיה צידם , נעוף מתעופף צדקתם, ותחת נגור ועושר משנה פלי«? יירשו. — יראי ד' לא ינגדו, ונמשנאס לא יתקוטטו׳ אך נרקג נעצמומםג שוחר תושיהגתום לג ורוח ננון׳ וירדפו את איש מסנן ותום דין למותת ׳ י•1 אשר קרא לאנחה הנדחה: אחותי את 1 ונין שדיה ילין, על אשר ערג לנו לנסי* אל הינל הקודש פגימה , ויחזה את האלהים נעיני נשר! — אפרים: את האלהיס? היאומן ני יסופר? עיניכם יחזיון את האלהים? שפתיכם תגענה, ני איננו לא גשמים ממעל ולא גארן מתחת I והיה יי ישאלנם איש לתומו: מי נרא אלה? מי אמר לחרס ויזרח? ולארן ותת! יגולה? תעיזו פניכם לארוג קורי עננים < ולגנות עליות תוהו על מוסדי נוסו'' נזה לנס מתחכמים! לעגה לנם תועי רוח! — מנשה: על זאת צא אענן, יען קצרה רוחך מהנין דגר׳. אך אחת שאלי6 מאתן ני החרם תחריש, עד דנרי איש אמונים אלי — אשר תשנח ימיני 11,1 תשכח נפשי את נל תגתולוהי עלי׳ עדי נקגר אונל: — •נאחד העס אזי נרגלס — הוסיף אמרים — רצי נסף נלננם ירצו ולכסף ינסופו, הנסף פי6 המטרה אשר אליה עינם צופיה! מעי! נרפש ממנו נל עשתונותיהם ורעיוניה«, תועצותיהם תחנולומיהם וננליהס יחדיו יזונו. אף ני חנליס נפלו להם, הפילו למו ננעימיס, ומלא גימם נל הון יקר אף נעים; ננל זאת נפשם " תשגע ולא המלא, ועוד ישאלו מד' ני יוסיף להם נהנה ונהנה — על דגר אזי חיל עמם יקחו למען לא ירום לנס וישכחו את ד' — עישי רשעה ופועלי יי" אם אשנר להם יקרינו ׳ וקראו שלום, אף ני "אי! שלום אמר אלוה לרשעים' ופושע מגט! אס יתן על פיהם ויצוו את הנרנה ננל מענריו ומשלח ידיו ז &1! תפוש זהג יהדרו, אף ני נל רוח אין נקרנו, ולא ישאו פני דל אשר יראה' אוצרו. — לנס מוצק נמו אגן וחזק משמיר, על עני לא 'ממולו ויתום י ימונו ננצע להחיות נפשו ני יענה. נעד סוסים ורנג נגדי מי׳י ופנינים יזילו זהג מכיסם למנניר; אן ידם סוגרת ומסוגרת לתת שקלם^ לאחיהם הדל עת ידו מטה ניד נדינה יפתחו לו את ארונות השמים, ויראו לו נוכה עד נצי די; אולם צא יפתחו לו את אוצרם הטונ ולא יעניינו מאסמם המלא שונע, ני קדש הוא, וזר לא יאכל ממנו. — אל גא ני’ אל נא העזונ עוד אשת נריתן לשקוד על דלתות המתננאיס האלה! אל היי6' את נפשך מטונה, למען נחת שלחנם תמלא דשן* הנגד ושג נניתן, ויי,® חיים נזרועות האשה אשר אהנתי היה תמים עם די אלהין ונדרניו לנה׳ דרכי נועם המה ־־ ני הראה ערום ונסיתו, ונפש רענה תמלא טוג, ליק! תהיה אג ותמחה דמעות אלמנה; או אז תשא נרפה מאת ד׳, ויהודול 15 *