Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 60

60 אפרים: תי נפשי כי אתה נזנת ולא אד! מנשה: זכותי ימים מקדם, עת ותורתן שכנה נפשי, אז «מי לרעיו ודרכיך הסכנתי. 'ויסת נסתר לני לעשות נמעשין ולהיות כמין יען על פי' כל העם נכוות, ויהללוך כל מסיי לו; ננוקר ננוקר מקוה מים לא נוהוי'5 נאה נפשי, או ומו שלג התגלגלתי. וושפכי שית לפני היושוי ושמים, נסמיי’ כדוו ספקתי על ירן ורקעמי ורגל, עו כי כל שומעי תשמני למשמנע אשי«1 ישרה נפשו מ, אף עניתי וצום נפשי, וכל אוכל לא וא לסי מראשית השמע ע( אחרית השמע — עדי התקדש ליל השנת — כה נחש ושרי משמן, ויי ומדתו נהלכתי. מעת לעת הרימותי את פעמי למסעות, וומקצי הלכי' הלוך מסוע מצדיק לצדיק — אשר אמנם יפרו וישרצו ליוו וקרו האין < לקחת מפיהם תורה — אף ני לא חנם ני אם ומחיר רו נאשר ישמור הכי׳' כססו תהוו: כן שמרתי מזוזות פתחיהם, ולכל הנה מסיהם יצא אוזן סקויי* הטיתי: נחתף ארותי להנותר מושר הקודש — מושר הקודש אמרתי? ג' הלא וכל אשר יגע הקדום, גם אם צפיעי וקר או גללי צאת אדם — יקי‘ כתוהו — עלי שלחנם, וועודו ונפי ולעתיהו, למען אקדש גס אני. וי«, סאת ועוז דוקה נפשי וקדוש ישראל — אשר הקיאה אוהו ארן מולדתו^ ני הלא אל עליון וכור נתנהו לכל קדושי ארן; הוא השמש, אשר כל ס נ ו נ 1 'י משתחויס לו. מה גדלה יגיעתי נפעם ופעם עדי תליתי לי מסילה וין רווי,! עם הצוןאים פתח אהלו. ומה הרמתי כסף להשוערים טרם פתחו לי הדל« אולם לעומת זה מי יונו א ושפתים שמחת נילי וחדות נפשי, עת ואתי «' הקודם פנימה, וצלחתי לנגיע וקצה ידהו! — לא קנאתי אז ושרים אסי אוצרות זהו להם, או לחכמי לו אשר חכמות להם תועפות: ני הלא ראי«1 א ל ה י ם פנים אל פנים ומזיו נוודו התענגתי!I ועצת אחי ורעי שממי פי! ללמוד חכמת הקולה — אשר כל חושן טמון ומצפוניה — והגיתי יומם ולי' וספרי המקונלים ~ הפותחים לעיני שומעי כזו ואוהוי נפלאות חרכי שמי«׳ ורמות מ לחניהם ושמות יקראו, ואחרי אשר מלאתי משניות לוי הולים«׳ עוותי לני לגשת לעץ החיים ולאכול מסריו, למען יפקחו נס עיניהטומו« לראות כל סתום ולהיות כאלהים I כ ה ל ו ח י י י ן חזו לי עיני עתה זרו« - וחשנתי לראות מלאני אלהים נדודים גדודים עוטרים אותי, וונליון עיני« לדורי ייחלו, או רווות נפשות החוטאות עולות משאול תחתיה לחלות ולאי! את פני, ני אגאל משחת חייהן, ותשוגנה אל מולדתן: השמים. כה חלפו יחי חרסי והולי שוא ותעתועים; כה טועה נפשי וווי רפש וטיט; וכת«« נגרזתי ־־־ לולא שלח ד׳ לי מפלטי וקידם, ויעלני. ־־ הט אזגין ושמע א« קוראות׳ ואחר תשפוט: אני «ואי לעיר ל.... לא נהפך נרגע לוי לאיש אמי׳ את מקום מגורי שניתי, אן מדרכי לא שטיתי כאשר ינוס איש מפני דיי שכול או נמי«יוורף; כן נסתי ורעדה מפני כל אוהו חכמה ושוחר מזוזי« פתחיה, ני יגורתי סן יסתוני וחלקות לשון ווחרמם יגורוני; נדיאנענע« חסשתי ונרות את אנשים פלגי, ועלי נפתור וחשופי עקו, אשר מאוד ממסי המה ועיר רותי עם, וכפולים ועמק רפאים לקטחי זעיר שם, ונהיה נולי' אגודה אחת, אגודת רעים תאומים!מחשגותיהם וחסן לוויהם לעוור את י עלי אדמה טמאה ומקום המשפט והרשע. — וסודם שננה נפשי כל היור עמהס אכלתי ושתיתי יין שרף כמים, למען ילהיו לוי לעוודת ד' ׳ ועמה«