Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 58

58 אחי ורעי חללו ד׳ יישב שמים, פארוחו רוממוהו כי הוא מקור חיים תנו תודה לו שוכני חבל! כי שלח לכם מנחם, אור יקרות, ינהלכם בעח זרועו, *פרכס מצרות, וחסדו. חסד אב לכם לחבל! שלמת בן מאיר לבית שיללער. שיחד.. .Do« einem Freunde der Neutralität אפרים: מי זה האיש ההולך שמה נטוי גרון 3גאוה דגודל לd33 אמנם הנהו לגוש מלנוש ננרי ופונע גנוה על ראשו < אולם זצל זאת רשמי פניו יענו נו ני הוא מול נעולה ומנני העוריס, המתתסש למען נסות קלונו ני הוא יהודי. — האתה זה אלוף נעורי? אויה שננה מצאתיך! אללי לי ני סוזד סתדתי ויאתני! הה! נאסר ינוס ילד סוננ והסר תנונות מני אומנתו אשר נל צעדיו משמור, ותחזיק נימינולנל ינשל: נןנרחת נאולתךמסני אוהנךהמולינך נמעגלי הדת ושנילי אמונה, ללנה שו3נ נדרך לוך ולעשות הרע נעיני ד', לנושת יולדיך ולתוגת נל מניריך ומיודעיך. מנשה: מדוע תייליל ותססוק נסים? אמנה זר לנושי, אן לא מעשי! נמאז עת נצלן שננתי ועצחן נחמני את אלהי שמיס אני ירא ונדרניו אלנהי לני לא ינער ויסנל עוד להאמין נשוא נתעה ומרוח. אפריים: ד׳ אלהיס, אשר עיניך משונונוות ננל האין ואין דנר נעלם ממך! אתה ידעת ני חףמסשע אנני; נאוהנ נאמן נוהר לנ, עת יראהאהונו עומד על ירנתי נור, וגמענו ימעדו קרסוליו, אז ירון נחפזו אליו ויחזיק נו טרם יפול לשאול תחתיה: נן גם אנני גליתי למוסר אזנן. ותונחמי לא נחרתי תחת לשוני, עת הודע לי מחשומן וחסן לנן לעזור את עיר מולדתך תשר מצער היא, ולתקוע אהלן נקרים גדולה ורנתיעס. רנת יגעתי להסרמחשנתן הרעה, וכגמול עת אמו תרחק מנו נדוד, נן נניתירנננה על צוארך,ונשטף דמעות׳ את פניך רחצתי, עת נרדפת ממני ופנית והלנת לדרכן הה I לא טור הדנר נני, לא טור הדנר אשר אתה עושה I תעזור אחין וריען אשר אהנת ויאהנון, להתערנ עם אדם רר אשר לא ידעת ולא ידעוך! תנחר שנת נדד נעיר ננריה, מהתעלס נעיר נולדת נה עם מיודעיו אשר נחנרתם שעשעת נל הימים נינה איש נתעה! העיר הזאת קטנה היא, אולם גדולה מאוד — לאל הים י אנשיה מספר המה, אולם נל יראי ד׳ וחושני מצומיו נלס מאמינים ננניאיו ונענדיו הקדושים, אשר שלחם ד' אלהי יעקר לתנל ארצה ללנת נעמוד אש דת לפני עם סגולתו ולאשרם נדרני ד׳• לא נן נעיר ל... אליה עתה פניך מועדות! שמה הצדקה3רחונ נושלת, ונדרדר הרשעה פורחת, שמשימין