Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 57

57 בך תרות נשענתי ובך אמצא מרגוע. פור יתפוררו הררי עד גבעות תשחנח טוב יהפך?1רע, תולדות הטבע תזחנה, אכן בך בפירי לי שוע! יעבור עלי מת, בל אירא בל אפחד , תתפוצצנה אבני עולם תוגה באבל תיחד; הן לעיני אראה רק טוב ונחת: צהר העת יזרח לעמת׳, אם את רק אצלי, אהובתי, תעליני משאול, תפדיני משחת -י בך שמח לב כל אדון היצורים, בך סעד ויצב רוח נשברים בך הרגיע מדוכאים עגומי נפש. עשאך לתועלת תבל ליסוד עולמים את תשפיע רב טוב לקשי ימים ן את תדלי ישרים מטיט ורפש! תקוה! נא בל תעזביני אל אויל בל תסגריני במתק אמרותיך ננה עדן הוליכיני סעדיני נא והיי לי לבית מצודות שפכי הפלה עבורי למעוז ראשי יפלטני מכף מעול חומס נפשי ואודך בכנור, נעים הידידות! צד ואויב בל יוכל יבוא שערי אל תתניני ביד קמי בנפש צרי ׳ בל ימלא פה שונאי ששון ורנה, עמדי לימיני ובך אכבדה אמרילהולנד: רד מהר, רוח! ואז אהללך בכל עבד ופנה.