Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 56

50 תערער מחמדינו, עד יסוד בשטף כעס הה! מרי פרחי אהבה כאכזר קורעי־,. — סביב אהל רענני מקולות יסעו, שמה אנחה, שמח תרועה ישמעו, קול אחד בעז לאמונה ילחצנו, וקול אחד כמתעתע בעצה יעצנו. — הגידו לי איה יתם רעש מלחמה? הלנצח אהיה סוערה לא נחמה? ישאל עין סובל. ומקורה דמע רזל, עששה מכעס על כבודה כי ידל . היגור שם בהיכל שמש אל סולח׳ תומך בנעימים גורל איש רע זונח? ואיה אביב מחדש מלכותו בנאות גנים, בו אהבה המתח סופתה בהמון שושנים? או אין אהבה ושלום במרומי שמים, ועולם לא נחוג כי ישא חטא החיים. היש אל? הימלא תשוקת נפש עורגת, לרעת על דבר; בני אדם כוספת, האם תפרוש חידת החבל לפני כס יה? הנדע מה לנו פה, הנוכל הגידה? הנחכה כי ישולם אדם על כל מפעל, לאל נגולל דרכינו ניהל ולא נשאל! — זעליג צבי מאנדשיין. Gedicht eines irjLhrigen Knaben, (S. M. S.) mitgetheilt von De. S. M. Schiller, außerord. öffentl. Professor der bibl- Literatur u. AlterthumSkunde auf der evangel. hohen Schule zu Eperies u. ordent. Mitglied der Deutschen morgenländischen Gesellschaft zu Halle — Leipzig התקוה c* כדורי ארץ ימוטו גם ירעשו נחלי מים יחנו קולם גם יגעשו *) לכבוד האדון.החנם המלין המפולר קצין עם מוה' יוסף לעור נ״י געיר קאנישא׳ מזכרת אהגה מאת הממכר.