Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 55

לעשוק כ?1 היום יאהבו, רכוש יחמוסו, על תאוח נפשם ידהבו, גבול יהדוסו. היש אל משלם לאויביו, ינקום דם עבדיו? וחצי ברקיו המה לא יכו קדקד צריו? — תמימים בחשכת סוהר מעוני יאנחו, מעושק וגזל משפט מר יצוחו, עולה תתעודד במקום תפול הצדקה, רבה עזובה, אפס תקוה למעושקה. היש הנמצא אל, ותבל הנדחה נשברה ונדכא מצרה יגון ואנחה. — שם ישר מיטב לכת, לצדק ישים פעמיו. בחרפת יסוג אחוד מול הצלחת עמיו, עריצים ירדפוהו באפם עז ברצח, והוא בחמתו יחזיק, ישא יסבול נצח. הם ישטמהו יענוהו ברדפו צדק, ממעגל ישר לא ימיש, יחזיק בדק. בסבך ברותים סבלנות תחבא הפעם, בצלם סתר פנים תשים. עד יעבוד זעם. הצדקה תשבע בוז, תחת תחילת תר,לה, תשא עון רשע, ועוד נמצא אלמעלה? — מדוע לא יקום אל לאנקת ישרים? או ינהג המחנה הגדולה באין סדרים. או ימשול בכל היקום אך עור עינים. והעולמות בנים לא אמנו על ברכים, נעזבים מאבותם, לא שכבו בתיק הורם, יחודו צור נקרתם, ויבושו מקורם. — אולם שאנן ומתגאה חכמה תזהר, על כל נטע וצמח. על כל ברוש והרהר - ארז רם בגדלו אל יתקלס וירוממהו ואזוב בקיר משפלותו יפארהו, הן כלם עריו, יקראו אחד בראנו׳ במאמרו מבטן תוהו ליש יצאנו - ובכל זאת זרוע עז דרכו נסתרה, הוא שולל יוליכנו, חשך ולא נהרה. חכם מול מקרה, מקרה לעומת החכמה, את עצמה מול חלומינו באבה תלחמה,