Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 54

54 עיני את גדלים ומרחקם יבזודו, אראה אצבע אליהים שם ישיר נצח, עלי ראש גגו תיושדי, כציץ עלי מצח. אז כמעט אמרתי, אבוא עד תכונתו, שדי לא מצאתי, ערפל חתולתו - — אבקש גדלו בנוגה נחרי ים עולם, ומלכותו בהמית גלים, כי יתנו קולם, חילו בנהר ישבר משבריו בראש כפים. בנחלים, ישאו צי משא לעיפים, האל חי הוא באדם, נפלא נוראות? או בתולעת אדמה הפלא נפלאות? ה אשמע אותו ברעם גבורות כי ירעם. עת עליון נתן קולו ובברקיו יועם, הזה אל מחריד זיז שדה מדעים שמה? או בשלכת עלה מעץ בקול דממה, כי ידחפהו הרוח מברוש רענן, אראה מעשי אלי? ואליו כל לב ירנן. — הבט שמימה! שמה אלפי שמשות, יאירו מסילות, בלב השקט לאל נפשות, ומזרות אין ספורות יגהו לארץ, ירגיעו נפש נוגה, בל ירא קרץ . — ואל ארץ ראה, והנה חשיכה מעוף צוקה. אין סדרים, שמח שאיה בוקר, ומבוקה. מול מאה שעדים אורה עשית רמים, פה קדר תלך < ועל מעגליך הדמים. לילה תהיה לך מחזון וחזות קשה, מסאון שואן ברעש נפשך ־ תגעשח, משנתה כי נמה בטח, ולח ערבה, תעיר לרעיוני מתעים- יכיה חרבה. — נוגה שמש יאיר מחשכי ארץ, קרניובעיפתה יתגברו, יפרצופרץ׳ ובעצם טהרה. לא תזרח האולת, בכסלה הנפש אך לעמלה נבהלת. — ראה הנה בני עולה! אנוש לא יחוננו י אנשי דמים, חצם על יתר כוננו