Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 35

35 המימרא האמרת, כלי שלאצהארין ולומר: סעני שהוא לרין מעות לזמן ארון ״הלאה לשנת השתטה, ומשרתי שהקורא ינין ני לעשר שנים לאו דוקא, וכמו שמסורש נש׳ע מ"מ סי' ס") סעיף יו״ד לעשר שנים או שמות או יותר . ז "ואס נקרל הנהת מהרש׳א סרה תמיהת הנ״י (טור מ'מ סי' ס״ז) יייי״אש (רתשורה כלל ליית) שתמהו על מ׳ש רשיי שהלוה ערר עת״שר'׳. " מימה׳ ני הר״אש מעולם לא תמה על דרור זה של רש׳י (עיי ר׳י שם ישי׳אש נלל ע׳ז, לא ל"מ ננדשס רנוכרי יצמק > ולא ע'מ ננדשס ררית יוסף). ועל רית יוסף עצתו יש לתמוה, שאמר ני רש׳י נתר שערר עמ״שר, והוא צא נתי אלא שהתנה עמי׳שר (נןהוארנלהדשוסים׳ גס ריסוס רומרירג שנתר״ף)׳ יהדרר ררור ני לא נל הי שתתנה עמ׳שר הוא עורר על דררי תורה. ח 'ויסה נתר הניח ח'מ שס שהמלוה עורר ונו". . לא ישה עסה הרר ריח, שאם היה מעיין ישה ררש׳י היה רואה שהוא יא נתר שערר, אלא שהתנה. D ״ות״ש שהלוה צריך לתנאי זה ׳ לא המלוה י אינו נן ונו'". אם היה ההצוה הזה צדיק גמור, מאותם שמצטעריס אם ערר יום אמד ילי שיעשו רו תעשה צדקה וחסד, החרשתי; ארל המלוה הזה הוא מהתצטערים על׳א3וד ממונם, שעליהם אתרה תורה השתר לן שן יהיה דרו עס לררךנליעל יגי ואנחנו עדים שאינו מלוה אלא על מנת שלא לשמוט. מעתה הי לא יראה כי הצורך לתנאי זה הוא גדול מאד רלוה שאמו תוצא מי שילוהו, והוא חלוש מי*י רמלוה, סאין לו אלא לומר לא אונל להלוותן. הן אתת ני אין להניא מנאן ראיה ררורה שיהיה התנאי יוצא משי הלוה ילא משי התלוה, ונס אני לא הנאתי זה לראיה, אנל הגדתי מהלך המחשנות 5ליי׳ ואין היה שאחר שהיה נ״ל שישה הגיה מהרש״א ׳ נשקתי עיני מעט מעט ייאיתי ני דררי רש׳יי ננוניס נאשר המה . ני ניאותי מה רש יא מוח מלת אלויניו היה קשה עלי שהמעתיק יוסיף מנה זו מלרו, והחלותי להתגונן על אאלה הזאת , ואז ראיתי ני קרור מאד שלא תהיה מלה ימרה / שהרי נאמת אליה צריך לתנאי זה יותר מהמלוה; וזה אמנם איננו מה שהראתי להחליט ייססטי, ני ידעתי שיתנן שהעני יאתר אל העשיר הלומי, והעשיר יענהו לא 5*ינל אם לא נמנאי נן ונן. אן זה הניאני להחרונן רלשון התנאי, ואז ראיתי אהמלוה לא יתנן שיאתר על תנת שלא תשמטני, ארל צרין שיאמר שלא אשמטן י 'אע׳ש שמליצת השמטת נסשים לא הונחה נתירה ני אס על המלוה יש׳ס הונחא על דין השמטה ננלל ונו', ונמו גן נאן שמירת השמטת נססיס'. תימה, ני למעלה משמע שהלוה איננו מתנה עמש׳ר ׳ ני אינו נא לסטור עייזי מדר ר שחיירה אותו התורה ׳ אלא ליותר ממון שזנאהילו תורה, ונאן ״0ייע שגס הלוה נקרא משמט. מצי היותו שומר יין השמטה. והינן הוא ז יין השתטה הנוגע ללוה? וני התורה צותה ללוה שלא יסיע תורו י לא ההא נזאת נישראל! יא ״נמו שתלו על הדור המליצה נינם ונו', ושעם אחת נלנד על דרן "יות אתרו החרש שגחלן (ינמות סרק י״ר)'. מהינן נודע הינר ני מלת גחלן לא נאמרה אלא שעם אחה? זה נמצא 5מיי"ט (ירמות ס״ר ד״ה שנחלן) נשס נימוקי יוסף5 ויש לתמוה, מי שראה