Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 34

34 אגל הלצה גן הוא אומר: הלויני על מגת סאם לא אפרע מסיה נוגש אותי ומנרית אותי לפרוע גם אתרי שנת השמטה« זוהי משמעות מלות שלא תשמנוגי, וזהו נאמת מתנה עמ״שג, שהוא נותן למגרו תנאי שאס יקיימהו יעגור עג 7נרי תורה'. י 1 "ואיינ היה לו לנעל הגמרא להשיג הנא נמאי'עסקינן^נלוס'. תימה אין היה נעל התלמוד יכול להשיג גן? והלא (לדעת רש״י) נם המקשה היה יודע שנלוה עסקינן; וזאת שנית שאם היה אומר נץ, היה התירוץ שתוק והמול וליצנות ממש׳ והרי זה כאלו היה התלמוד אומר: נענין אונאה, המתנה הוא נאמת מתנה על מה שנמוג גמורה, ני הוא מנקש לזנות עצמו גרגר שלא זנתה לו התורה, לפינו תנאו קייס י אגל גענין שמטה. המתנה הוא הלוה׳ והוא איננו תתנה על מה שנמוג גמורה׳ אך הוא רוצה לוותר ממונו׳ לפינך תנאו גטל(!!I) ה "ונן נתג הרמנ׳ם נפ׳ט מסלנות שמטה ויונל,ונו', ועוד המשל שהניאו שם ונו' והשתא גיתא שהם שוים', מה לי אם זה גא לפטור עצמו, וזה גא לוותר ממונו? הלא נגר הונאת׳ למעלה (אות נ') שגס הלוה הוא נאמת מתנה עמ׳שג , והנה שניהם שוים גזה, שהם מתנים על מה שנמוג גמורה, ומה לי אם אינם שוים נשארעניגים? ומלגו התשוגה הזאת אמינא מלתא דשויא לשתי הטענות האלה יתדו. נל מי שיש לו מות גקדרדו ילין ני לעני! הלנה אין מלוק אס התנאי יוצא מסי ראוגן או מסי שמעון, שאס אין שניהם מפנימים נאותו תנאי, אין נאןמנאי, ואין עוד מקום לומר תנאו קייס או תנאו גטל. לפינן אן> אם נענין סהלואה המה מתנה לוותר מממונו, ונעגין האונאה המונר מתנה לסרוק מעליו טענת אונאה׳ אין נאן שום תלוק גענין התנאי׳ ני נאן ונאן שניהם מפנימים גו, ני המלוה נשעה שנתן מעותיו הפנים שלא ישמטנו נשגיעית, ונן הליקת נשעה שנתן מעותיו הפנים שאין לו עליו אונאה, ואם שני התנאים הם נגד מה שנחוג נתירה, הרי שני הענינים שוים, ויפה יש להקשות על שמואל, למה נאן הוא תקיים התנאי ובאן הוא מנטלו. והנס רש״י ז״ל להיותו תסרס רצה לפרש מליצת שלא תשמטני, שלא מציק אלא נסי הל1ה; והרמנ׳ם להיות תלאנתו תנור ולא פירוש, תלה התנאי נתלוה׳ שהוא העקר, להיותו נעל המעות, ועליו המצוס להשמיט ידו נשניעיתר ושניהם (רש״י ורתנ״ס) ידעו שאין תציק אם יצא התנאי מפי ראונן או מפי שמעון. נל זמן ששניהם מפנימים גרגר. וונרי הרתג״ס עצמם תוניתיס על זה, ני מה ראה להופין» ונמצא זה תייג עצתו נמתון ונו'? אלת לומר ני אע׳ס שהמתנה הוא המלוה, הנה לנך התנאי קייס, מפני שנם הליוה מפנים נדני ותייג עצמו נאותו מתון. ו •לא לעשר שנים דוקא ונו' ואנג סיטסיה לא דק ונו'". לא אמרתי לעשר שנים דיקא, ורק גמרתי ג לשון קצרה, ותפשתי לשון א) צ׳ל שאין לי עליך, ונץ הוא גנתונות נ׳ו ד׳יס הרי זו, ותימה על מהרש׳א ואתרים שנא הגיהו.