Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 33

האלה דברי אמת הם, ושמי בקרבם, המשכיל ישכיל וידע, ויסיג* לא יבי] את זאת: מחמת אנשים רעים משטינים וקמים אגלה שמי — אחר שנתים — ימים . עד אז אולי — יטהרו הלבבות והאמת יכירו ואז ־־ יברכוני. גם את שמי באהבה יזכירו ־־ אוהבכם ואחיכם, הדורש שלומכם והצלחתכם, הכ״וח פה לבוב יום שנכפל כי טוב כ״ג לחדש מרחשון תר״ח לפ״ק. פלאי. תשובה להתנצלות בעד מהרש״א. Don S. D. Luzzato, Professor am Collegium rabbinicum in Padua. (עיין כוכבי יצחק חלק עשירי עמוד י״ר). א *ונת3 על הגהת מהיש״א שהיא שגוש' מימה, ני נהשגתי על מהרש׳א לא נמלא נהוג שסיס שנוש. 2 *אלו היה חלדה המתנה , אין זה ממנה על מה שנתו3 נתורה, שהמתנה על מה שנתו3 3מורה הוא הרוצה 3תנאי שיזכה עצמו 3ד3ר שלא זנתה לו המורה ומנעה ממנו, אי יסטור עצמו נמנמו מדנר שמיי3ה אוהו נו המורה, נמ׳ש הרמנ״ס ונוי". אין כאן המקום ל3אר ד3רי הרתנ״ס, ודי שיוודע ני מעולם לא עלתה על דעת מזיל שלא יקרא מתנת על הה שנתו3 נמורה אס התנאי הוא לזנות אמרים ולא לזנות עצתו׳ שהרי משנה ערוכה היא (נתרא סרק אי) האומר איש סלוני נני ננור לא יטול סי שנים ונו' לא אמר כלום, שהתנה על מה שנתוג נתורה; והרי הא3 לא לזכות עצמו הוא אומר ונו' נתוססתא (קדושין היה נ', והונאה נירושלמי סון> סרק השונר את הפועלים) על מנת שאם מתי לא תהא זקוקה לי3ם , הרי זו מקודשת, ונטל תנאו, שהתנה על מה שנתו3 נתורה . ג יוכן נתנו התוססות (גטין ס״ד ע'נ) נשם הריר אלמנן דקרע כמותי על מנת לסטור (ונוי) לא משיג מתנה עמ׳שג; כיון שמואל נהדיא". הרי זו ממש ראיה לסמור, ני םון> הדנור כן הוא: אנל ודאי אס היה אותר קרע את כסותי על מנת שאין לן עלי (אי) דין נזק׳ משיג מתנם ע.מ"ם3. יעיד ראוי להתגונן שאס היה הלוה אומר הלויני ואני מנטימן שגם אס תענור שנת השנע לא אמדל מלפרוע מוני, לא היה זה נקרא ממנה עמ"ש3 . ני המורה לא אמרה לנעל חו3 שלא יפרע מונו אם פגעה נו שנת השנע