Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 28

28 היא, ומשום כן תלה רגינו אלפס השתור ניהודיס ואשר נשענו האוסרים על דנדי רני' תשה שפי שהיה הישראל מונדל מהם נמלנושיו ושאר מעשיו ונוי, אין משס ראיה כלל, דפשיטא דרנינו משה לא מתיי; להשתנות מן הענו׳ם על פ ל פייס, מרפת; אחייג וז״ל: לא יצגש ייילנוש המיותר להס. ולמה לו לומר המיוחד להם? לימא לא ילנש נמלנוש הרותה למלנושיהם? איו רלא נאסר אלא נתלנוש םפ;ר נתיתר אליהם, ופרשו הישראלים ממנו משוס צניעות, ופרסי' רש״י;פ׳;ן סורר, או משום טעם אתר, ודין הוא האם שיאסר, שכיון שנתיאד להם מפני גיותן ופרשי הישראלים ממנו מפני יהדותם, אז נשלונשיס הישראלים נראה פמווה להם ונמשך אתריהם׳ וטעם זה לא שייך אלא נלנוש שנתיחר לכלל אומתם מחמת ניותן פרפרי', אנל הקפיא הזאת שלא נתיאדה לכלל אותתן, אלא לחכמים, ואין שוס נוצרי רשאי לישאנה אם לא יהיה אפם. וגם אינה נהיגה נפל חכמי דהן כתו שהעיר הר; מסיר ליאון יצו, וגס שמעתי שנצרפת אין נושאין אותה אפיי אגמים, פשיטא ופשיטא דאין זו מלנוש המיוחד להם, מאתר שלא נתיחד אלא לחכמים ופדפרשתי, ויפה כתנהם שאס גן הוא שיצטרך הישראל לשנות מלנושיו מננלנוש* עו״ג על גל פנים, א'כ אין אדם צדיה;ארן. ודור שפולו חיי; הוא זה, שאין אדם נדור הזה שלא ילנש לנום הדומה ללנוש זקניהם או ללגום ילדיהם, והאיך יפצה אדם פה מצפצף לאסור פל תה שנהגו ישראל;שומני? לכל הפחות היה להם לירא ולומר אס אין ישראל נניאיס, נני נניאיס הס, וק״ו נן ק״ו שיש להם על מי יסמוכו מתוך דנרי רנותינו ז״ל, ואין הישראל מחוי; להשתנות תן העונד׳ גפנים כלל ועקר, רק שלא יהא מלנוש מיוחד להם וכדפרי'. ואורם מהאי דפי ם׳ מעניות (דף כ״נ) אין להוכיח שלא יצטרך איזה שנוי קצת ואע״ג דרני ננאה (לפנינו נגמרא הגרסא ר׳ נרוקא חוזאה) לא הקפיד אנא על המנעלים, דתשמע דשאר נגייס היו דומים לשל עכו׳ם, נופל לומר רנאותו זמן לא היו נוהגים לשנות רק המנעלים, או אפילו רצועות המנעלים לר׳ת, יהיה להס יי נזה, פיון דאיפא שנוי קצת, דלכל הפרושים סשיטא שלא עצה על דעת הימינה לומר שיצטרך לשנות גל המלנושיס, כי מאחר שניכר היא חונדל;ין ישראל לעמים, פשיטא דאין צריך יותר, וזה הוא שלא הקפיד אלא על המנעלים — אמנם קצת יש להניא ראיה מהאי דמס' מעילה (דף י״זי נס׳ קדשי מזרח, פעם אחת נזרו שמד על ישראל גו׳ עד הלך רני ראו נ ן נ! אצטרנולי וספר קומי, והלך ויש; עמהה נו' משמע שלא הוצרך אלא לספר קומי נדי להתנכר אליהם, ואס אימא יצריך הישראל להיות משמנה נלנישיו מן העיור על נל פנים, היה לי לספר שלנש ל;ושי ענ׳וס, נאשר ספר שספר קימי, פן נתנסה נם;שמלה חדשה שלא יכירוהו? א״ו שלא הוצרך לזה, — יעיד נלפע״ר להניא ראיה ממה דגרסינן;חולין (דף קיו) ס' נל הנשר ני אתא ר; וימי אמר מיס ראשונים האכילו נשר חזיר ונוי עד ר' אנא מתגי חדא מהני וחוא מהני לחומרא, כלומר להרנות כחומר האיסור מיס ראשונים ואחרונים, וסירש׳י שס וזיל האכילו נשר חזיר ונו', שהיה חנוני ישראל מופר נשר שחוטה לישראלים ומנשל ומאכיל, ונשעונדי כוננים נאים;חנותו מאכילם דני אחר, ונא יהודי אחד לאכול ולא נטל ידיו, ונסגור שעכו״ם היה והאכילו נשר חזיר עגיל, ואס אימא שהישראל יצטרך להיות מוגדל נמלנושיו ענ׳ס