Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 24

ולבבם על המרה הגרועה הזאת המשחתת נל היקום אשר לנו; והקטנים מהם ׳ יתנו עלינו בקול ויאמרו, ב׳ נל אוצרי כסף וזהב אך בידי היהודים הם, ויאמרו ני כעלוקות המוצצות דם. נן לקחנו כל זה רק מהם, ובמרמה, השנאה תתפשט בבל חדרי הלב, והקנאה חוקר כשאול! ואחרי הנשים יבואו הגברים, כלם מעוטפים שחורים בבגדים ומגבעות אשר כשנים וכצנינים הם נמאסים בעיני הגוים הבאים לקראתם, הנערים וגם האבות כל אחד מהם אשר הרגש מוסרי ואנושי בו, לבבו ימם כמים בקרבו ודמו יארס את לחייו, בראותו איך הוא הדפה לשכניו ולשמצה נגד כל הבא לקראתו, ומדוע — על ידי בגדיו הנמבזים והשנואים — אך מה יעשו? יירא מחמת שופטיו, או יחניף אותם, והב] יכבד את האב וישא את עונו! — קץ הדברים, המקור המחיה את המנהג של שטות חזה מהבגדים, ור,מקדישים אותו. הם בעלי כת הראשונה, והמחזיקים והסומכים אותו, הם בעלי שלשה כתות הנזכרות, ולכל אחה ואחת מהן מטרה מיוחדת. אכן עד מתי יארכו ימי היעה האלה? איור הגבר אשר שם בשר זרועו, ואשר יחשוב בי מזונו ופרנסתו תלויה בבגדים המקודשים האלה. ד' הוא הנותן טו ף לכל בשר ולכל יצירי תבל, והוא רק בין קודש לחול יבדיל, אכן לא בין המלבושים אלה או אלה; אד לב טהור ורוח נכון יבקש מאתנו, ני רק הלבבות לד' המה, והבגדים נתנו לבני אדם'• — לכן אתם טהורי לב. אל יחרידו ואל יפחידו אתכם רעיוני שוא, ומהרו למלאות רצון מלכנו הצדיק והישר, האב הנאמן ורוצה בהצלחת בניו, הוא הקיסר פערדיגאנד הראשון, יאריך ימים, על ממלכתו — הסירו הבגדים הישנים מעליכם, אשר גם הם בראשונה אך מאדמת נכר באו אלינו, ואל תחוסו לד,הפסד וההיזק המועט אשר יהיה לכם מחליפת שמלותיכם. איש איש לפי ערכו ולפי מעמדו ומצבו וינלתו לאט לאט יעשה ויתקן את בגדיו, ובזה נמלא רצון מלכנו הנשגבר רצון אחינו אשר אנו מתגוררים ביניהם י ורצון אחינו בני ישראל הגרים בכל המדינות׳ בני אל חי אחד אנחנו ונשמתו היא תחיינו, לכן גם חותם אחד יהיה לבלנו, שלום יהיה בין כל יושבי תבל, ובשלומם גם לנו שלום יהיה — אמן. והנה כל המכתב הגדול והארוך הזה. הוא מלא אך דברי אמת אשר יצאו ממקור הלב ומיוסדים בשכל האנושי, ולא מלאתי אותו בציונים ובהראות בקיאות בש״ס ופוסקים להביא ראיות להודות ההיתר על שנוי המלבושים, כי למותר הוא לחפש ולחקור אחר