Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 23

בביתם■ כל קורות העתים יקראו, כל ספרי אשכנז וספרי משכילי הזמן אתם המה, בניהם ירמדו לשון אשכנז ו^רפת וכל ענינים הנחוצים, וכל זה הוא בסחר לבל יודע לאיש; אכן הנסתרות להם ולבניהם, והנגלות לנשיהם •לבנותיהם כ׳ ילכו בחוץ. האבנים הטובות אשר עליהן יזהירו כככביס למרחוק, עד אשר תבער כאש קנאת אחינו אשר אנו מתגוררים בקרבם — אך מה ירע למו קנאתם, וביחוד בדבר כזה, הנוגע למלבושי היהודים, הלא בהסיר איש הבגדים האל, יראת שדי יעזוב — לכן טוב להם לסבול עול הגלוו■ ולהעיר קנאת אחיו. מהסיר עטרה אחת מעל ראשי נשיהם ובנותיהם — הנשים הצדקניות האל ילכו בכל חוצות אחוזי יד, וכבקרת רועי עדרו, כן יעבירו תחת שבט משפטם כל העובד לפניהם, איש או אשה׳ נער או בתולה, על כלם יחקר מי הם, ועל כלם י שם עין, ומבגדיו ישפט אם דל אם עשי,־, אם ירא ד' אם אפיקורס הוא, וכאשר יגזרו הן כן יספרו לבעליהן, למען ידעו לקבל פני כל איש הבא אליהם לקרבו או לדחקו, לפתוח לו אוצרות כספו לחלות לו עוד יותר מאשך ׳הפוץ (נגד עיסקא) או לתבוע ולנגוש אותו לשלם את אשר הלוה לו מכבר! ועתה אהה! כמה יגונות יכאיבו לב בעל אשה ובנות, ביים השבת והמועדים בלכת אשתו ובנותיו ישוח בגן, בידעו בלבבו כי תחת השיחים נשים שאננות ובוטחות ישבו יישפטו עליו יעי ביתו — לכן כל אשי לו יתן בעד חרוזי פנינים ושרשר׳ זהב לעטר בהן בני ביתו — אלה מיראתם, ואלה מקנאתם׳ סוף ,־בר — יבהל לבב הרואה את ההון והרכוש היב, העטרות והפנינים, הצמידים והנזמים, הבגדים ממשי ורקמה וארגמן אשר יראו במו בנוח ישראי* על פני חוץ *), ולא ולא אחת ולא שתים, אך כגדוד׳ מחנות יצאו וכל אחת תתגאה ער רעותה להראות יפיח ותפארתה, עשוה והדר מלכותה•' ואהה! בחדרים אימה ופחד, אין מזון ואין מחיה, ובחוץ סגולה מלכים וכחם אופיר! ומה יאמרו הגיים בראותם כל אלה? השרים הגדולים אשר ידעו כי כאשר יגדלו התפארת וההון בחוץ, כן יגדל הזי4זום והמחסור בבית. לא ירעו ולא ישחיתו׳ אך ימאסו אותנו בנפשם *1 ח״ל הרג גשל״ה הקדוש גמס' תענית, וע״ז לגי ווי גראותי המנהג הרע גנלות המי הזה מקישוטי הנשים מלגושיהן יחפסינויהן שמתקשטות נמיליי נתלו היה ג׳ה קייס ונו', ונם נורמין הרגה רעות מהאותות המתקנאים! והוורידים והלגועיס מושנין את ידיהם. ע'נ.