Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 22

22 הראשיים עגור כל איש אשר יחפיץ להקיא בשם — ואחד זה י בל אחד לדרכו יפנה, זה לחנמח המשפט ישים פניו. וזה להנמת הרפואה, זה יהיה למורה באחת האקארעמיען ואוניפערזיטעטען, וזה לטובת ולעבודת הממלכה והחברה יקדיש עתותיו, סוף דבר! כל ענף מהלימודים הנזכרים, ראשו מגיע השמים, ואין חקר וגבול לכל חכמה מהנזכרות, ועם נל אלה, הנה רעת ולזמן לימודם יש תכלית וקץ — ואתם, את אשר למדתם בהיותכם בני שש, תלמדו גם כעת ואשר תלמדו כעת, תלמדו גם לשנה הבאה, וכמעט נלאו כל התנאים והאמוראים לסבול עול הקושיות והתירוצים אשר תעמיסו עריהם, הגאונים, הדי״ף והרמב״ס והר״אש וכדומה כלס לא עמלו כלל כל כד בכל ספריהם. כאשר תיגעו אתם עצמכם על כל סעיף וסעיף שבהם למצוא איזה פליאה או קושיא או סעד לאיזה דבר כזדבריהם — זה הוא כל פרי עמלכם וזה הוא מקור היראת שמים שלכם ושורש גאותכם, וחרב הנוקמת אשר בידכם נגד כל איש אשר לא יחשבו רעיוניו כמוכםז• —אכן אתם שומרי מזוזת ביתכם! אלו לא באתם עלינו רק בחרב הזאת — הנה החרב הזאת לא חדה ולא מרוטה היא, וגם ברק אין לה— אבל חצי שנונים ונתרי רתמים וכדורי אש אתם זורקים במחנה ישדאר על ידי החנפים והצבועים ועל ידי הקופצים על סולמות הכבוד שלכם, להטעות אחכם ולהטעות כל בית ישראל, אלה הם ירוצו בחוצות וברחובות, יציתו אש ויגדילו המדורה, כל אחד לובש ומתעטף טלית שכולו תכלת ורוצה רהיות כהן עומד ער המשמר ומוכיח! יורד ומבית, עולה ומסטין לפניכם, ואתם תוציאו המשפט על כל איש אשר ירשיעו! המוכיחים האלה, לגזור עליי כי יל ואפיקורס הוא, אין לו. חלק לא בעולם הבא ולא בעולם הזה, ואסור להלוות לו ולישא וליתן עמו. אהה! ארבעה אבות נזיקין הם במדינתנו, וביהוד בעירות הגדולות, ואלה הם, בת גבירים מיוחסים גדולים ובעלי דעת והשכל, אד אין תוכם כברם. כת עשירים הקטנים מהם ולהם בנים מגודלים אשר קרבו והגיעו רפרק הנישואין. כת בורים והדיוטים אין בהם לא תורה ולא יראת שמים. בנעוריהם היו נושאי סבל׳ או מוליכי בנים לבית הספר. יעתה חננם ד' במעט ממון, בזקן גדול, ובכרם מלא ורהב, ומי ישוח להם — וכת החסידים. והנה הכת הראשונה היא העומדת בראש ומושלת בכל. כקורי הפרנסה מעטים הם, וכל אחד מאנשי העיר היא מוכרח לבוא עליהם יעבוד עבורם כל ימיו, והוא וביתו יחיו בנותר — הגדולים האלה כאחד משרי הארץ יחיו