Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 20

־יכתוב לאבותיו הקדושים ואין לו חלק באלה׳ ישראל; הנה תהלה לאל יש דנו בזמן הזה גם במדינתנו רבים גדולים ומפורסמים אשד לא יראו חזיוני שיא, יאור ההשבלה נגד. גם עליהם נער אחד מרבני אשננז הגדולים — אכן אהה! בימינו ובמדינתני לא ימשול הרב על העדה, כי נאחד האסורים במשמר הוא, כל )יעדיו ספורים, וכל שיחותיו שמורות ונצורות. היום הזה לא יגיד הרב להערה: זה. הוא דרך ד׳ ולכו בו, אך בני עדתו יורו אותו, יוכיחו וישפטו על דרכיו; על הכסא ישב ונתר רבנות על ראשו, אכן ידיו ורגליו אסורות, וקסם על שפתיו לבלי יגיד יבר — ומדוע? כי בעלי הזמע הם בעלי הכסף׳ כל אחד לוקח העטרה לעצמו, כל אחד אומר בלבבו, שאך הוא ראוי להיות רב ומורה בישראל, כתר התורה והרבנות מונח בין. חמשה או ששה גבירים כאלה, לפי מספר העשירים אשר בכל עיר, ונבוא מועד למנות רב על העדה, כל אחד מושך העטרה על ראשו; אך מיראתם ומקנאתם שלא יזנה בה אחד מהם, כלם יתקעו כף באהבה (!) ויאמרו גם לי גם לך לא תהיה, ויסכימו לבחור באיש זר להיות השעיר המשולח, ליעא עלץ עונות כלם! והגה לפעמים יבחרו גם באיש אשר גודלו עמו, ומעורב עם כל אנשי העיר, ונלם יודעים חסרונותיו ותכונותיו, ומעולם לא חזה אף בחלומו להיות נבחר לרב בעיר הזאת. והנה פתאם ירוץ אחד ממשרתי הגבירים האלה במכתב תעודה ונלם חתומים תחתיו, לכל אנשי העיר לבא ג״כ בחתימת ידיהם לאשר ולקיים הכתב תעודה לנשא את האיש הזה לרב ולגאון, ואף שכל אחד יצחק בלבו לאני הגם האיש ה ה לרב יחשב? עם כל זה יחתום, כי מי ראה אלו יוצאין, ולא יצא אחייהן? — אהה! כמעט נתקיימה גם בזה נבואת ישעיה הנביא לאמר: והחזיקו שבע אנשים באיש אחד ויאמרו לו שמלה לך קצין ורב היה לנו ויקרא שמך עלינו —. והגה מאיש או רב נזה מה נוכל לקוות? ומה יועיל? אכן גם אס יעלה הגורל על אחד מהרבנים המשכילים, גם אס מכובד יהיה בין קהל החכמים והגאונים, ושמו יהי נודע להחלה בכל קצוי ארץ, אהה.! אוי לו ועל גורלו, כי כאלם לא ׳פחח פיו, כן גם הוא לא יוכל לפתוח שפתיו בשער בדבר שהוא נגד רצונם, כל אחד מהגדולים האלה, הוא לו לשר נגיד ומצור, •י גל אחד יקטין מעלת הרב הזה׳ ויאמר עליו ני קטן בתורה ובחכמה וביראת ד' הוא. אד עם כל זה הוא יותר טוב לפניו מאשר יתמנה רעהו מהגבירים ההם. ועוד טרם יבוא הרב העירה, שמו הולךלפניו, כי