Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 12

אשר אץ לכזו, בגדים נקיים וטהורים ילבשו, בראוי לאנשים אשר לא ירצו להיות לצחוק בעיני הרואים. ומה מאוד הגדל המריבה בין שתי הבהות האלה, המשכיל — יראה את המבנה עצמו חסיד, מלא שמץ וזיהום, ובגדיו קרועים. וימלא פיו שחיק עליו, וזה יראה אותו הולך באיש, הנה יקרא עליו בשער כי אפיקורס הוא! ואס בן הוא מה לנו לצעוק חמס על שרי הארץ אם נהיה לצחוק בעיניהם? אלה אשי שנאת הדח כבר נמחקה מעל לוח לבם, יצחקו׳ ויבושו לב-א בחברתינו כאשר העידו גם חז״ל עליהם שהם אנקיוחא קפדי, ואלה אשר העת לא פעלה עוד על רוחם, והאיבה הישנה לא נשכחה עוד מקרב לבס, יחנו עלינו בקול לגרשינו מן הארץ! בית ישראל! מדוע נקשה ערפינו לומר צדיקים אנחנו בזה שלא נעליך הבגדים האלה מעלינו ולא .חטאני, אבל, אנחנו ואבותינו חטאנו! ־־ אבותינו שהמשיכו עלינו אח השעבוד בדבר אשר אין בו לא תורה ולא קדושה, לא אסור ולא קבלה, ואנחנו אהה! אין סליחה לדטאחינו! ־־־ אבותינו הראשונים חשבו לרעתם ודימו כי הבגדים האלה באמת בגדי קודש הס, מדרש — אין זכר ואין מקוד לו. הוגד למו שבזכות הדברים אשר על ידיהם נגאלו אבותינו ממצרים היה גם שלא שנו את בגדיהם. כאלה וכאלה דמו בנפשם, וכל היסורין אשר סבלו ע״י זה, יסורין של אהבה היו למו; אכן אנחנו גדול עוגנו מנשוא, נגד הגיף והנפש, נגד האמת והיושי, ננד אחינו בני ישראל אשר יגורו במדינות אחרות׳ נגד בנינו היקרים, וביחוד נגד רצון מלכינו הצדיק והחסיד. ד׳ לחזק בסאו ויאריך ימי מלכותו לעולם! — נגד הגוף והנפש — לא פעם אחד הוכו בני ישחןל בלכתם בחוצות אשי לא יגורו במו, וכתות בני נכר אשר שמישראל עוד שנוא למו, ימטירו נגדם באבני אלגביש, ובמקל חובל יבואו עלימו, ומידך לבב אחינו נידע לכלני׳ מקול נער אחד עשרה מאתנו ינוסו, ינוסו ולא ידעו אנה, ולפעמים אם ילבו איש ואשתו, אב ובנותיו, אהה! מאוד ירוה הלב לראות אלה הימיןואלה השמאל ינוסו, וקטטות ומריבות רבות יצמחו, עד אשר לפעמים עד אלהים יבא רבד שניהם למשפט — האם לא יחולל על ידי זה שם יהודי וישראל בגוים? ואם לא היה רק דבר זה, דייני! להשליך הבגדים האל מעלינו ולא נזכרם לעולם י- נגד האמת והיושר! אחי היקרים! הנה ידעתי אחכם