Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 10

להיות בתוך הבאים בכל מקום באין שטן ומפריע, קול נוגש לא נשמע, ומקל חובל לא יכאיב בשרינו; דברו על לב נשיכם וחסרוה העטרות מעל ראשן, והדור הפנינים אשר על *ואריה!, ולא נעיר קנאת אחינו הנוצרים עלינו על בלי דבר. ואז כי נלך יחד, לא ישמע שם יהודי לשמצה בראש כל חוצות, איש ואשתו כי יעבורו. לא ישמע צחוק מאחורם ודרכם לא יסגר! ־־ ענו בי אח׳ האהובים! מי מאתנו לא ירגיש נודל הלחץ י אשר המנהג של שטות הזה ובגדיו אלה לוחצים אותו, הן במצב המדיני, והן במצב הביתי! שאת ומספחת הוא המתפשט בכל חדרי הבית והגוף, האוכל יגיע כפינו, והמשחית אוצחתעו! פתח המלתחה אח׳!י וספור את בגדיך, כמספר!מי השבוע כן הוא מספר בגדיך הנחוצים לך מפאי קדושתם ו כלם של משי ורקמה, ועל כלמו רראזיוואלק׳ אשר יבית במחירה תלויה רק לעת מצוא, אם תהא קרוא לימי נשואי! מאחד מקרוביך, בד״ה כי תלך להשליך בנהר חטאת ך ר־,אספם רתחתיה לבל יראו החוצה. בערב יום הכפויים תשא תחתיה אה חברנה אשר לקחת מאביך ומאמך מחותנך ומהמותך. בשלש פעמים האלה תראה עם הבגד הקדוש הזה לפני האדון ד — ארבעה מגבעות לראשך המיר, ושלשה מהם מחוברים מראשי זנבות טמאה, ואלה הם קדושים לך לימי שבת וי״ט ולימים הנוראים, ותרבה במחירם! ומה אומר לך — הבט בעינים טהורות עליהם והכלם! — זנבות טמאה קדשח לעשות מהם עטיה ’1כבוד ולתפארה הימים הקדושים, וכל השם הכתר הזה עלי ראשי יקדש! וכל ארה הם רק עבורך, ואם חננך די בבנים זכרים י הנה כלם נחוצים לך גם עבוריהם, כי מה יאמרו עליך. העשירים הצבועים, האומרים לנפשם כ׳ שלחם ד׳ להיות לשוטרים על ישראל. וביחוד בעת אע-ר תבוא ללוח מה מהם לעת מציא? זכור נא רק זאת יחשוב אם יספיקו איצמתיך לקנות כל אלה עג־ורך 1עבור בניך, ולהספיק גם פרנסתך וצרכי ביתך המרובים, ובנה במסתרים על מצבך וגורלך, וגורל כל בית ישראל כי נפלו בהצטרכות הלוקסוס הרב הזה ולא יוכלו קום! — והצרות האלה עוד מעט וקטנות הן נגד אלה הנצמחות לנו על ידי תכשיטי הנשים ־־ וביותר בימים ההם. נער ובתולה צעירים לימים כי ינשאו, עוד טרם יבואו ימי חתונתם, כל צרור כספם יקח לעשות עטרה למצחה — ואהה,! היא כמלכה בכותרת תלך החוצה! ובעלה, למרום ישא עין מאין •בוא עזרו! — ואלה הם באמת