Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 9

מ עצמי גו על צוארנו: דשך — ענן — וערפל — ינסה צל כל מדרך כף רגל יהודי ארצנו, על הראש מטול בחל, וכל הגיו קשור באסירים. כי1 הנא לקראתו ינוד ראשי וכל הרואה אותו מרחוק׳ ישכל רגליו לבל יבוא בחברתו! — מי הם הפגעים האל? — הם הלבושים השחורים הקדושים לנו ׳ והעטרות אשר על ראשי בנות ישראל — וממי באו אלינו? ירושת שנוח קדם המה לנו מעתות חושך ועלטה לפני איזו מאות שנה, מעה גורשנו על ידי שרים אכזרים ממקום מגורתינו, ובאנו לשרי פולין לחסות תחת צלם, מאז— נסינו גם גויתינו גם בבגדיהם, הטבע והחגורה, כובע וחגורה שרי פולין הם. הבגדים הארוכים ואלה אשר עליהם, אליהם המה, התערבנו בגוי□ ולמדנו מעשיהם, ואלה הס בגדיך הקדושים ישראל! ומה ילחץ אותנו כעת ללכת ברוני הנוי הזה? אוילת אנשים הקשורים באמונות שפלות ונושנות, האומרים קדוש לכל דבר אשר עברו עליו איזה מאות שנה, האולת הזאת, בראשיתה אך אולת היר״ה, עהה חוברה לנו גם רשעת לב אנשי מדו; החפצים להיות כהני אל בארץ, היא תסלף דרכינו, תשים איחנו לחרפה בין שכננו, והיא היא המחללת שם ישראל, ושם ד׳ במים! ידידי ד,יקריב! השליכו הצעיף מהעין אשר שמו עליכם אנשים מתעים, הרודים עלינו בשבט המשרה, מבלי נדע מדוע ולמה אנו נכנעים? הס בביתם ישבו על נסאותם שלוים ושקטים, ולא יחפצו לדעת מכל הנעשה מקיר הבית וחוצה, ישפטו ויחתכו את הדין על כל העובר לפניהם׳ יחלקו את עבדיהם למשמרות, אלה לרשעים, ואלה למשכילים העומרים על שערי היכלי אפיקורסת, ואלד, לכופרים גמורים ישימו; כה וכה אנו נשפטים בכל עת ובכל רגע בלי ידיעתנו — כמשפט הענושים בבית משפט הנעלם (פעהמגעדיכט), והחת אשר השופטים ההם דנו אז אך על הוצאת שם רע בין איש להכירו כידוע הנד, שופטנו אלה נעת, יוציאו בעצמם שם רע על כל איש ההולך בדרך כל הארץ ולא יחנוף אותם — וכל עזות נפשם, היא רק בטחונם על הכסף אשר ירשו מאבותיהם ועל הזהב אשר הרבו לצבור מהאנשים אשר יחרימו אותם! לא חעשיז אתי אלתי כסף ואלהי זהב אמר ד'! האנשים האלה אך אלה׳ כסף ואלהי זהב המה, לא תיראי מהם, תטהרו והחליפו שמלותיכם והיו לאנשי חיל, כאזרחים וכתושבי האד« גם אנחנו נהיה תחי. צל כנפי מלכנו הצדיק והישר, החפץ בהצלחת עבדיו. כל השערים יפתחו גם לפנינו, וגם אנחנו נוכל