Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 6

להרוג את מלכו, ונן לא תאתרון קשר לכל אשי יאמר העם הזה קשר (יסעי' חי) ר״ל לא תסכימו לגל אשר יסניס העם הזה, והגונה שהוא וחנריו השרידים געס התרדים עיי על דגר ד׳ לא יסכימו עם עצה שאר איש יהודה ויושג׳ ירושלים לעזוג את ד' ולעגור וריתו להשלים ולהסתגר עם רצין וון רמליהו, וכן הגונה גס סה שנמצא נהם קשר ר״ל שהסכימו לשוג לעונות אגותם הראשונים. יי שגו, יען כי יאשיהו החל לנער ושתים עשרה שנה למלכותו הגלולים מן ה ארן וגכז׳ה הוכרת ני׳ת למלכותו להסירם פעם שנית (ע׳ מ״ג פ״ג וד׳הי ג' ל״ד נ') ע״ג יתכן לאמי ננגואה זאת הנאמרת לפי הנראה ואמצע מלכותו וין שנת יייג לי״ח למלכו שגו על עונות אנותם אשר גם הם ענדו הגילוליס וימי מנשה ואמון גנו, י״א ולא אשמע, כי כנר יצאה הנזירה מלפני ד להגלותם נולה ע״י הכשדיס י״ג מספר עדין. ידוע כי האומות הקדמונים אשי עניו הנילולים רגו אליליהם לאין מספר עד ני וכל עיר ועיר ולפעמים ג כל נית ונית י־יו להם אלילים אחדים שונים זה מזה (עי רש״י עיז י׳א ני) ונודע «הרומיים כי ננל נית היה להם אציל נית אוות אשר נגדו רק גני הנית והמשפחה, ונסי המסופר מנותגי עתים היו אלילי עיר רומי לגד עולים וזמן תיון הנית השני למספר שלשים אלף, ואחרי כי וחוקות העמיס האלה הלנו נס גני יהודה נימי ירמיה ע'נ נאמר על נכון להם ני מספר עריך היא אלהין יהודה. י״ד קראם, אס כנוי המיס מוסג כדעת רד׳ק על יהודה וירושלים הנאמרים לעיל יקשה ני זה מתנגד אל דרכי השם ועונו לרחם גס על הרשע ונחמו על רעתו ושו ורפא לו ע״נ נראה ני הכמה נעת קריאתן אלי נענורס ני שם המקרה והפעולה יחוור נל׳ע גם עס הפועל גס עם מי שהפעולה גענורו׳ וכן תיג״ע ועידן דאת מצלי עליהין קדמי. וער. ר׳ל ועוור רעתם נמו ונפר יעדו, ואפשר ני מלת עד פה תורה על משן זמן היות או העשות פעולה מה, נמו עד היותי על אדמתי (יונה די) עד זה מדור (איוו אי) ויהיה ועד רעתם נמו געת המשך רעתם, «עהרענד יויהרעס ל«צג1יקעט, אדער: צויהרער צאן פקרטדויערנדען סערדערבטהייט, ונהינ׳ע ועידן גשתיהון, ומלת עד fהוראה זאת נרדפת לס׳ז לתלת עת נל׳הק וחילוף דנולנ״ת ולמלת עידן וארמית, ושניהם נגזרים לדייק משרש עדה התורה נל׳ע וארמית על ההליכה נמו לא עדה עליו שתל (איוו כיח) יען ני חלקי הזמן ילכו תמיד והילוך תמידי גלי הפסק, ולדעתי גם שרש יעד ושם תועד נגזרים ממנו, ני גס הראשון יאמר על הפעילה הנעשית לזמן ידוע כהו ונועדתי לך שם (שתות נ״ה) דיל אראה אליך שם למועדים ועתים ידועות נמו שת״א ואזמין מימיי לן ממן, והמשכן נקרא נעוור זה אוהנ תועד שת׳א משכן זמנא ר״ל אוהל אשר אןאה ואצמצם שם שכינתי למועדים ילזתניס ידועים והשגחה פרטית ומיוחדת תחת כי גנל העתים מלא כל הארך והשמים נוידו, ואפשר ני גס שורש עוד המורה נל׳ע על לגישת התכשיט, שמיקען, הוא מל׳ עת ועיין, ני רק ומועדים וחגים ועתים ידועות רגילים וני אדם לעדות עיים ולהתקשט, ולדעת אחד, גם נגד עדים הוראתי על הוגד שלוושת אשה וימי וסתה (ועי נתונות ס׳ה נ' ושם ע׳ו א׳) ונגזר ממלת עד המורה על הזמן, וכן יורה שורש עדה וערנית ג'נ על זמן הוסת, ואפשר ני נם מלת עד וחגורה לתלת עולם תורה נעוור זה על הזמן הנצחי, אן לא אעלים מתך קורא נעים תה שנתות׳ כנר נמ״א על מלת אז ועד תיל: