Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 102

102 ני אלה לא ידעו רק רמס האדמה והאדם ברוחו ימדד שבילי רמה יתור לכל חכמה ודעה עליון יורע. ועתה לכו בנים שמעו דבר חידתי הריתי וילדתי וזאת כל עבודתי ראו i גם נפש אדם בטבע נבראה ואם הטבע לא חמאם יגיע כפיה וגם עפרה תחונן נאם את טפיה מדוע תכלה את נפש הנפלאה t לכן זאת יבינו כל יושבי חלד אם יחלש איש וינוע כשב כילד אל ירך לבבו לא ימם כמים, האדם בל יאבד ביד ארוגים קשים אך יפרד והיה לארבעה ראשים אלה ירדו — ואלה יעלו שמים. מות' מדוע אפחד מפה תובילני אם גם שם אך יד הטבע תנהלני יסודות׳ לא תכלה בנקם ורצח, אך תשיב עפר לעפר, מים למים, ואש לאש! והרוח תעל השמים, ושם תתענג תשבע בנעימות נצח. פה כאשר ירבו בארץ ימיה כן ימעטו השנים משנות ח״ה ושם תחרש נעוריה נירה בחדשים פה בזיעת אפה נמים ד,מוגרים תאכל לחם עצבים ובשר הפגרים ושם מלחם אביה תאכל קדשים. פה כהולך על ארבע תרמם הארץ שוט שוטף נ׳ יעבד יפיץ בה פרץ ואם ככוכב בין כוכבים תקנן וחנות פח עבי שחקים על ראשה נמתחו ושם ארבות שמים לרגלה נפתחו העוף במרום ותדא על כנפי רוח.