Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 100

iÜO כרנית לימים וההתעסקות׳ ישיג מס שיפיג, וכמאמר סוזנס: משכיל על מר *מצא טו3, הגס כוודאי סדרת (וטס שהנסש אמר ססרדס מאת סגוף תשיג לכיים גשנכים אשר היו נעלמים לה כעורה סימס עס כגוף אשר עצר ואשל סגר כעדה וסן את כל דרכה כסירי עלטה ואפילה מנודוז« הלא אז ממיס יז־יס נעימים ומשכילים אשר אין ככל תענוגי המכל שוס דמיון וערך לה תענוג היסלא ההוא, וכמו שאמר המכס: ישה קורת רווז של שעה אמת כעולם הנא «כל מיי העולם הזה, כי זה עונר חה עומד, חה ישאיר אמריו תוגה ולפעמים נתמה ומרטה, חה שמתה וניל כלי ננול ומירים, כי מלו הנפש כסולם התעגוג «ענה מעלה. תתעלה ותתעצם כעצם השמי^לטוהר. ועמה קורא אהוכי את כל הדנרים האלה שמתי נפי השירה הזאת, הט אזנן ושמע כקולה והיא משויע כצתצמות נפשך. הטבע והנפש. האזינו עמים שמעו דבר השירה לטבע הנעימה שירי אעירה טבע בת אלהים ראשית כל נבראה, היא ילרה הנל והיא נולדה מאין היא תלד לעין כל ונעלמה מעין אלוה יבין דרכה לארם לא נודעה. אמדתי ארדף כל מצעדי רגליה אשעה ואסיר צעיפה מעליה אדע דרכיה ממני נפלאו, ואשמע אחרי קוי4 יקרא באזנים "לשוא עמלת, מי עלה שמים? כי דרכיה כדרכיהם לעולם נעו. אך את זאת אחזה בהתבונני עדיה כ׳ היא לא תכלה כל מאומה בידיה אך תשנהו מיום אל יום ביד רמה, אש יפל העץ כי בא קץ חייהו בעפר אשר השאיר, השאיר זכרהו וזכרו לא יסוף מעל פני האדמה. יסודות הארבע נפלו לה בגודלה בהם ומהם תגמד כל מפעלה גם תבנית כל חי אך מהם הצבה» מהאש והעפר ומן המים הדם והבשר נתנה לכל החיים ומהרוח נפש, באפם נשבה.