Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 97

97 יד) כל הנוראים כלס מהדומם עד הצומת ועד הווי והמדוד, גלם נטוע מראו, •וזה תומס. ה) הטנע לא אוציא חום ד3ר מאין החואלט, ונם לא תםי3הו לאין המותלנו, ני אם, כל אסר תוציא, מהארועה היסודות הפשוטים אוציא, ו33א יום השתאאם לא לאין יסו3ו, פי אס להד׳ היסודוא הפשוטים שגיא ויאכל יותר מן הראוי להי ט3עו. ואולי יען סהמאנלים האלה מתנגדים 3טעמםיתנגדו נם נאינותס, ופעולותיהםסונית, ונאסר יתמונו 3הנרת, יולידו פעולה מסונה׳ ומזה יםו33 לאדם ענידת דמיו וקרינת תתלואיס רעים מאמנים, ויקרוו יום מיתתו ולי ספק ) ואפשר יקראו רדיפא המותרות והתענוגים ג״נ 3סס טו3 ורע, על סם ק3לא ההנאה, טו3, ועל סם היגיעה והעמללססיגם, רע. יהיה איךסיהיה ס3יעת המותרות, ינים חללים הפילה, והיא נולדת מן הרנ3ת מיני מאכלים שונים למען יעדנו לאין, והיא תסמית הרכנת סגוף, יזכור נא ני החנם (קוולעכוע.) קרא והלצותיו להמ3סל האומן (דער פריפי!עגירטע גי8ש»י0ער) וכנים דנריו. ועתה טו3 ורע כוונה על המותרות. והנה האדם הקדמוני נאסר יצא לאויר העולם, 3וויאי לא ידע מאומה מחכמת המושלים להרניו מאכלים רויס יחד נדי סיערוו לחין, רק לקח מאשר מצא אתו ולי טורח רגועמל, מכל פרי ען מאכל יחידי, ומכל עסו זורע זרע ויאכל ויסנע׳ והנסאר וסל הניח למשמרת עד אסר ירעו שנית, נגן עדן היתה אז הארן הזאת לפניו, אף כי מעמדו היה נעת ההיא מעמד ס<ןלי ווהמי, אול גם גופו היה נריא וחזק כמטיל ורזל ונגע לא יקרו נאהלו, ואפסי שמחמת סהיה ותעמד הוהמי ולא ידע ווסת׳ אפשר נם תאות המשגל עוד לא התעוררה וקרני כידוע ני לנהמות לא תתעורר תאותם וכל עת, יען ני לא התעדנו ותענוגי המייזיו׳,’ונן היה האדם קודם החטא, אנל הנמש הוא השטן, הוא התאוה אשר לפתח לו אנוש מרנן, לא שקטה ימים רוים, והיא הסיתה אותו לצאת מנוול ההסתפקות ולרדוף את המותרות והתענוגים ותערונות המאכלים לאנל מעדנים אשריערנו לחנו, וזהו סען הדעת טוו ורע. וזה אשר גרם לו להחליש את נוסו ונפל למסכו וגרם לו מיתה קרונה לו ולזרעו אתריו, הנן נא וראה ני גם ידיעת אשמו אחר זה היתה, ני לסי לוות תענוגי הנוף נסויעת מאכלים מתיקים וערוים, כן נורה גף תאות, הזוגי, וזהו (ויאמר אלהים לארם מכל עץ הגן אכל תאכל) אל הים הוא הטו ע, (וגם דורסי נימטלאומ ימנו עדיהן ני משקל אחד לשניהן) ני הטוע לא מחפוז רק ההכרחיות ותסתפק ומה סיס לה! היא לא וקסה סום מותרות ותענוגות וגי אדם הגדולים אשר יתאוו להשתרר על רעיהם ולהיות ןנרים נמלויסס ונמאנל שלףנה ני להם משפט הונורה, אן היא אמרה לו מכל עץ הגן אבל תאכל ננסזן שוען, ראה אין אמר לו מכל ען הגן, מכל אחד לנדו ולא נעיויויא, ומעץ הדעת טוב ורע, כלומר מעירו לא תאכל ממנו׳ ני ויום אכלן ממנו מות תמות, ני החיתה חמסן אחריו והכרח, והנן נא דירי הנמש והייתם נאלחים, המה השרים *) ואיח רעה גדולה חזי7 Koehbe JüfhaV Heft tt.