Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 95

95 הזה ויאמר הן לו יהי נדנרין! והאמין כד' כי השופט נל האין לי♦ יעש<1 עול כמשפט ואת האדם לא יעשה כלה מנפש ועד כשר יכלה, ני חנון הוא. האמונה הזאת תזקה את כדקי כימו, ונס כניו אשר קמו ממתיו וירשו נס הם מאכותס להאמין כמום לככ ולא הרסו אל ד' לכקש לאמר מנה לנו מופת. אך נאשר תמו כל הדור ההוא ויקם דור אחרון. דור אשר לא נאמנו איו רווז אכומם אשר דכר, כניס לא אמון כס, לא האמינו יושכי האין האלה וכילדי אכומס הססוקו, גם על אדון <ל האח שמו לכ להכין כרוח כינתם אם יס אלהים שופטים יאק׳ אן כזה לא הועפו ולא הונעו. איש, מהרה, כמראה הכרק האיר פניהם ויראו את אלהי ישראל; ני לב מי לא יכין, ועין מי לא יכיט מפלאות ממיס דעים, את נכודו ואת נדלו כשמים ממעל ועל האין הזאת אשר אנמנו יושייס עליה? אכן האמונה הזאת השניה היא אמונת ההשארה׳ נצעיף ערפל היא יושנה, ומםוה עלטה על פניה, היא הוגיעה רכים אשר העפילו להסיר את המסוה מעל סניה, ושכו ריקם ולא ראו מאומה, ני מי יכא לראות כמה שיהיה אמריו? ככל זאת למען אשר {ימס מעצכון רומנו׳ ולמען אשר לא נהיה נעורים יוכלו מאיש אשר יצא לפניהם, קם כנר איש אשר מלא דוח מנמה ודעת, זה משה האיש הרמכ״מן ז׳ל לו ידענו מדעים שונים ורוחו אסף רות דעת ויראת ד' היא אוצרו, הוא למד דעת את העם, והעם ההולכים כמשך והממאויס לראות את אשר יקרה אותם כאחרית הימים, אור נגה עליהם, הוא הראה כנח מנמתו ני הנפש לא ממות כתות נוימה אך מפרד כרצון יוצרה ושנה אל כית אניה כנעוריה. דגר גדול דכר אלינו האיש אדון נל חנמי לכ ההוא׳ ומי יעיז להרוס אל מקום ננודו להוסיף על דנרי מנממו או לגרוע מהם? אך יען ני נל דנרי מופמיו דק נצל החנמה הרמה נצל הדעת הפלוסופיא ישנונו׳ ירק לאנשים נמוהר אנשי מוסת אשר יכינו נמנמת ההגיון. להם לנדם נתנה נחלתו אשר הורישם׳ אגן לאנשים נמוני חלושי הראות, קצרי הדעת, לאלה לא עשה מאומה׳ והס מנגד נגעם יעמודו יראו וכל ידעו מה; לכן קמתי אני הצעיר כאלפי, להורות לעס הזה את חדרך אשר ילנו נו׳ לקרב אל דעתם ולהגיה להם אמונת ההשארה כמועצות ודעת ׳ ונקצה המטה אשר כידי יטעמו מעט מעט מנוסת צוף המליצות והחקירות אשר כרא די חדשות כקרב האין׳ והמטה הזה יהיה למוסת כקרנ העם הזה, למען ידעו מקטנם ועד גדולס ני ד׳ נתן לאדם ל3 מכין לדעת ולהכין ולא ילכו ולא יגששו נעורים ונסתי יאמין כלי דעת. ואף ני סרתי מדרך החנם אשר קדמני כזמן וכדעת כנל זאת כדרך אמד נצא שנינו והיה אחד. הקרמה שניה. השיר הזה נל מגמתו הוא להראות כמוסתים שנליס ני הנפש לא תמות נמות הגוף רק תפרד ממנו, ואנני אסלול את דרני לפניך קורא אהוכי! נו תלן נטח להניע אל האמונה הזאת אשר האמנת כלי מופת ואות. ועתה לא נן הוא, ני גם אתה תזין כיושר דעתן ני היא מוכרחת היא לסי חקת הטו ע אשר אנחנו נצלה חוסים, ונאשר נזרה נ! יקום. ועמה קמעה נא לקול ההנחות אשר אנני נותן לפניך היום, ועל ידם תכין גס את