Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 94

94• אחרי אשי הונשר לתת עצות נגפשו לסוך נעדו נגדי אננים אגני גזית להשמר «המיות הטורפות אשי יידסוהו יומם וליל, ואתיי אשי המציא ננת שכלו «לאכת תיש נעצים ובברזל להכין כלי מתרסתו לסלת ולשדד אדמתו להוציא לתמו מן האין ולא ימות נרענ׳ ואתרי אשר מצא את הנהמות הרועות נמדנר, וניניעת נפש הייס אותם הניתה לענוד נהם את ענוותו ננית ונשדה, מתלנם ישנע ומגז עורם יתחמם מקרת הנורא; ויהי אתרי אשי נלה את גל אלה ומכל מלאכתו שנת וינסש, אז נשא את עמיו אל השמים וירא את השמש ואת היית כל צנא השמים ממעל לו, איש איש על ענוותו יומם ולילה, המה ינועו! ויסמנו את כל האין הזאת וישינו לערנ ונוקד, כציר נאמן אשי מלא «שלתת אדוניו אשי שלתו, אל המקום אשי שם שם לו תק ולא יעני. וכאשר שלת עין מנטו לשוטט על סני כל האין ויאה כי היא ארן רמנת ידים. הריס ינקעות, עיני מנוחות יוצאים נהי משסלה, הימים וכל אשי נהם, ועל סני האדמה יכסה מעיל ירקרק עשנ וכל שיח השדה לממהו, ועליהם מכל החי מכל נשר אשר נו רוח חיים וזיז כל הרים ועוף השמים למיניהם, כלם יעמדו על משמרתם אתד מהם לא נעדר, ויאמר נלנו הה' מי ילד לי את כל אלה? מי צוה אותם ישמרו את משמרתם קלא יענטון אורחותס ל אין זאת כי אם תעשה אלהים הוא׳ אחד מושל 73J, ועל פקודתו כלם ילכו; יי אם יינו הנוגשים נעם, וכלם יאיצו וכלם יסקודו, המהלכים האלה לא יתהלכו נמישריגי ותשחת האין מפניהם. זה יאמר אלהים אני: המאור הקטן נשמש יופיע' ולילה כיום יאיר, הוא לא יתן תנומה לעיני יומס, וכל הלילה נאור אש" וזה יאמר אני■ אני הוא: ההרים ימושו והגנעות יפלו ולא יקומו. והיה נ’ אעלה אל אחד ההרים לראות את שלום אמי הרועים שמה נצחן, ופתאם ים* ההר תמחי, ואהיה נם אנכי נס צאני לשלל וארד חיים שאולה׳ ולא אשו* לראות טונ. זה יאתר יכל הנחלים יהפכו לדם’; ותמ1ו1 כל דנה אשד נמים אני ומקני נצמא, אכן יש אלהים אחד נמקוסהזה אחד ואין אחר, הוא המושל בכל הארן, לפניו אכרע נרך והוא יהיה צי לאלהים. נזה השיב נפשו האדם הקדמוני וינסם מעט. ויהי הוא טרם כלה לדנר אל לנו את כל הדנרים האלה, והנה רוח גדולה וחזק יהמה נקרנו וינועו קירות לננו נגוע האניה בלב ים ונפשו חשנה להשנר, ויאמר האדם הן כל אלה עשה האלהים לי, כלם .עומדים מימיני ומשמאלי להיות שעשועים לפני יום יום, השמש ישרתני יומם להאיר עלי ועל הארן הזאת להולידה ולהצמיחה, לתת זרע לזורע ולחם לשונע׳ ולילה הנה הירח והנונניס ישתחוו אלי, למען לא נגשש נעורים באפילה. ועל כל צנא האין שמגי אלהים לאדון על כל ביתו, ואנכי השליט בכל אשר מרמם הארן כירק עשנ נתן לי את כל, ואס נמות כל נשר ימותון אלה האנשים׳ ורוח האדם כענן בקר יכלה, הה, למה לי חיים?• אכן אחרי מונו מהכות כף אל כף, ואחרי אשר הרנה לחשוב מחשבות למצא מנוח מרגזו ומזעם אפו! רוח צח נשנ על לנו נמים קרים ישמחו לנ הקוצר נזיעת פניו, ויאמר אליו אתה נן אדם תפחד ני מית יירשך, לא יירשך זה, ני אם אשר יצא ממעיך הנשר והדס ירדו נאד שחת, אותו חירש, ונפשך ורוחו ישא אלהיה תעל ראשך, אליו יאסף ני חיות הנה. יישמת האדם מאוד על המראי,