Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 91

ולבקר יייז אב על הבנים ״אישי מת!״ נשמע מרחוק צוחח, היום ילביש רעיחו לבוש שרים למען בין נשי קריה תהי נכרה וביום מחר תחבק היא חיק 1רים ולנפשו בחיק האדמה בוי נדה. גם כל הימים אשר חי על אדמה אף אם יזקין ויגיע שנים מאה מכאובים ישבע עד ישוב שמה יחיה במצר וימת בנפש נכאה. בקשו איש שיבה אולי תפגשו ימי צבאיו מלאו ואחריתו קרובה שאלו אותו וממנו תדרושו השבע ימים או הראה בטובה ף בראשית ממלכתו אולת קשורה בן שלשים יעבד בזעת אפים גם שיבתו ליגון ועמל שמורה יום יזם ינום ליחה ויקוץ בחיים. בקד מבין עבים שמשו תופיע בעצם היום ירתיח כסיד נפוח לעת ערב חשכו אורות ברקיע הצללים ינוסו והיום יפוח, הה, ירחי קדם מי ינחילני! ראשית אוני עוד בשיח פרחה יד אלהי על מי מנוחות חנהלני באהלי אך גיל, ותונח חלאה ברחה. ימי האביב בתוף וכנוי הגיעו ואנכי משנתי נערתי ימי אחיהו גיל וששון הביאו אז כאיש הבינים כח אזרתי. או בסתיו אם גם עלי נבלו עלי גל יסבכו שרשי תחת חרף וקרח כהגה כלו ופרחי הנצו מלאי נחת. נח התענגתי בזהד הרקיע עד כ׳ פתאם פערה שחת פיה