Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 47

47 על הספר מ) בדיו, כן עשה גם הוא י בראותו כי ידל ישראל מאור ויכתוב המדרשים האלה על ספר למען יעמדו ימים רבים. כן עד זקנה ושיבה היה ביתו בית ועד לחכמים, וככל משאלות לבבו חננו אלהיט למרבה המשרה על שכמו, ולהראותו שמחות בתכליתן בביתו ובמשפחתו, כי הראהו אלהיט בנים ובני בנים כשתילי זיתים בירכתי הבית. בנו האחד ח״א מא) חכם מופלג ההולך קדמת התורה והדעת בעקבת אבותיו, והשני איבו מ3) אשר ממחסור כשרון נפשו והכנות טבעיות, שט מגמת פניו אל המסחר. אמנם כאבני נזר מתנוססות, וכעצם השמים לטוהר, כן בעטרת תולדותיו בני בניו יזהירו. האחר הוא שימי בן חייא מג) חנם מחכם ותר השכל מאוד, ושניים מופתי הדוד בני בנותיו מד) רב נ א עוקבא ודבנא נחמיא. משך ימי מגורו בארץ בבל כ״ד שנה אשר קרא אותם מקרא קודש לר׳ ולתורתו, בשומו עין ולב על כל למורי ד* אשד דרוש דרש אותם מנעוריו, ומשך העת ההיא עבר מס) בין גזרי הלמודים לבדר ולהאיר אותם בלפיד הבקודת כאיש הולך והכין צעדו ללכת למסעיו אל דרך רחוקה, ישנם בעוז מתניו ויסדר כל עניניו על אודותיו ואודות תכליתו אשד ישוח לנגדו תמיר. ויהי אחרי חמו הימים האלה, ויקרא ד' אליו מן השמים ויאמר אליו שוב מארצך ממולדתך אל בית אביך בארץ הנשמות; וימת יב בשיבה טובה בן מאה שנה, ויהי אבל גדול ליהודים, ובכל מקום אשר שמעו את שמעו קראו רבב׳ ולמספד על אבדן רבם בתודה, מורם בחכמה. מנהיגם בדרך ארץ ומנהלם על מי מנוחות היראה והמוסר. משכת האבל נסוכה בארץ לארכה ולרחבה, אשר התמיר שנה תמימה ער אשר כל השגה העלו זכרונו על ראש שמחתם מו). ויעל רב אל אלהים לחזות בנועם חיי עולם ולשבוע שובע שמחות בצל שדי ונעימות נצח, אולם עוד אחרי בוא שמשו בארץ הגזרה הלזו להסתתר בחביון עז אלהים, קרני חכמתו מבין עמו לא אספר נגהם, והחלו תלמידיו לדעת את יקר תפארת פנין הדור ומופתו אשר אבדו כפלים לחושיה, וכי יבוא דבר הקשה לפניהם מז)»ו