Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 46

46 העם או לפגי תלמידיו לקח את דרכו מאחוריהם?1בלתי חטריחם לעמוד מפניו, כי גאות אנוש לא ענקתהו, ותהי העגות לנפשו צפירת תפארת. לכן מלאה כל הארץ דעת אוחו, ואף גדול שמו בגוים אשר לא מבני ישראל, עד כי אחר משריהם ומגדולי חכמיהם ושמו אדרכן לא) כרת אתו ברית האהבה והשלום, ורק המות הפריד ביניהם. אולם עם כל מגמתו ללמוד וללמד שמר מאוד את רגלו מלכת אל בית ועד חכמיהם לג) בי רפאים דרכי ביתם, והוא עם כל רחב לבבו לא האמין בנפשו ולא נשען על בינתו. אשר גם על כן רוחו הציקתהו ולבבו הכהו בקרבו לג) כי יבוא דבר אליו לשפוט בין איש לרעהו, פן יתעה מדרך האמת, להצדיק אח הרשע ולהרשיע את הצדיק. כן הטבעו כל מנהגי חייו על מדת החסידות בהפלגת ה, אשר אולי לבעבור זה חשבוהו כת המקובלים לאחר מגדולי החכמים לד) המתעסקים בחכמה זו. וכאשר יענו חהפוכור־ג הזמן את עמו, אשר גם בימיו לה) נאנח תחת שבט הנוגש בו, כן הרבה להשתדל להועיל לו לקיים בתוכו התורה המסורה מפה אל פה, למען לא תשכח מפי זרעו זרע ברך ד', וילך בעקבות רבותיו המה רבי יהודה הנשיא הקדוש ודודו רבי ת״א, ויחבר ספרים יקרי הערך. האחר הוא ספר הנכבד ברייתא של תורת כחגים הנקרא ספרא דבי רב לו) והשני דומה לזח ל0 ברייתוח לספר במדבר מן וישלחו מן המחנה עד סוף ספר אלה הדברים, ומדרש אלה שמות מן החודש הזה לכס ער סוף הספר והוא המכילתא׳ וכל אלה נקראו בשם שאד ספרי דבי רב, וכל אלה המדרשים כתובים בלשון צח וקצר מאוד, וחבר גם ספר כולל מדרשי אגדה ונקראו אגדת א דבי רב לת) ולא ♦רענו מה היה לו׳ כי נאבד מאתנו, ועוד נמצאו מאתו תיקונים בסדר התפלות ביום הזכרון וקראם תקיעתא דבי רב לגו). והנה ברבותיו רבי ור״ח אשר ראו כי בימיהם מרוב התלאה והיגון אשר מצאו את ישראל בדרך החיים העסק בתורה הלך הלוך והפור• ומדאגה מדבר פן תשכח התורה מפי זרעם, כתבו המשנה והתוספתא