Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 37

_ 37 וגה גחדל ממגי אוהג וריע מיודעי מחשן, האסל סלך ואיננו י ני נגרם יומסננות אנותיו לנוד מחרנותם לנקש למס, ונאפר שמעתי למד מנמת הרפואה ופומע נמה לפונות חיות, והלך לו אל ארן אמרת׳ תקומו לא ידעתי עתה איהו. — השליפי עז, גם הוא ארן מולדתו׳ הת,ל הנמלה מסונך עליו, לא ידעתי מקומו איפוא׳ אם הוא על האין, או האדן עליו — נה נתק לגליו! עיני המוט המשולם, וצר לי האוד על א,׳דת רעים ואוהגים ייסולאים נמוהם אפר יקרו לי רעיהם ועתה רגו משערות ראשי פונאי מנם, ירדפוני תחת רדפי טוג. המה גדעת מאסו, לנן ני נעלו, יען אעמול להפיק מגונה גין צעירי עמינו וידי תתמוך נדורשי חנמה לאשרם נדרך גינה — ואגני מאוד מאוד איש רעים להתרועע אוהג מאוד להשתעשע גמגרת אתים, עוג ונעים לי שגת אתם יחד ~ ני האדם מאופר אם ינים יחלו פניו יאוהגיו דגים נדנרי המשורר שיללער: פגרים מתים אנחנו אם אינה תפריד אלון» גנו נגני אלהים נחפגנו אם גאהנה נמ,ק אותנו. יאה ידידי* איך תעיתי נשה אוגד ממהלך רעיוני׳ דמיתי להורותו דרך נינה ושפנתי שיחי גחיקך על אגירת רעים׳ ללמדך דרך תלך יצאתי, והנה אך קינים והגה על קוצר ימי שנותינו נשאתי ־־• נן הוא! אתה גלות האגן מפי הנאד, דלית מים מעמקי לגני, שתה גס אס יהמו ויחתרו מימיו ויגרשו יפש וטיט — שאני ידידי ואד,ר! אל אהיה נעיניך נמתעתע, הן החילותי להראות לך מגת דורשי תושיה, והמנאונות אשר נודעו רק לאיש משניל נעל נפש גנוה, — איש אשר אלה לו, חלקו אך עמל ונעם — אס לא שקדתי על ספרים. לא היה לי לג רגש, לא עלו ני רעיונות נאלה המשניות גדם, נעת ראותי נית מועד לנל חי — לא הלנתי עוטיה נקרג צרה׳ על רעים ני אלפו הלנו למו — לא נמלה לני על שנר קשה יום, ונס עתה לא רנו אויני מנס אשר לא הרעותי לאחד מהם, והמה נל היום יחשנו מחשנות להרע לי, ני עתה איש דיג הייתי. דיג לי עם יושני עירי, אשר ישנאוני על לא ממם ננסי׳ יענו ני נמה הלאותיס ני הפרו נרית אחים נגדי. יעוצו עצה להסיר דנרי׳ נהקימי להם נית לימוד לילדיהם׳ יפתו נסתר לנ ההמון, ני יקנאו קנאת ס׳ לנאות, ויאספו אספה לחזק נדק דתו נמי מרינה. והמה רק יתנשאו ראש נגד הראשים, והמה השלום נה יגישו מן העיר, וננאות השאננים אם המרינה יציתו, נוגדים ולא נגוד נהם, יזרקו ארס וממת חימה סנינ אהלי שקטים ושלויס, נזנני השועלים הקטנים ממגלי נדמים לפידים ישלינו ׳ והנה עלה עשן העיר, ני תעשן חמתם ומנער נעסם מנם על שופטיהם, להשיג שופטיהם ננראשונה — הנה ראה ידידי מה אתה מנקש, אם תנונות תנקם י"־ ומה ננקש עוד חשנוגות יניס מצעיר ימים מנני ישראל, מגחר שחרית ימיו נהנל ינליון, ני עד נן ששה עשר שנים ילמד ננית הספר אשר למנניר זנרנו נו מהנזק אשר יניע לעול ימים ננללו “־ ולדרג טרם יגיעו לשלם עשרה שנים, הוא יום שידונר נו להתקשר נחנלים, זאת האסה אשר עמדו נל הימים 5 ועוד לא נא לימי איש, לדוג נן חמשה עשר שנים הוא יום חתונתו יום שממת לנו. אהה! אך ימי גילה לא ימשנו׳ נער, ילין רנה ולנוקר נני נזרועות העלמה נעת דודים תרדמה נופלת על העלם, ועוד מספר שנים לא חוצצו,