Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 38

ומו הנטיחהו חותני לתמ לי ארוחתו, ונוקד יקין, והנס לאה רעימו מתלאות עורו עליה ממולי לידה — תמת יוסי משמת מראיה — עוללים שאלו ללחם יפורש אין להם וילדים יתעו לולי אינל — וונתה את אויה ואת אמה על ועלה ני התעמר וה ושנואה היא — ונם הוא ועלה יען קרא לשטן ו( ארועה עשר שנים נירא ועיניך! תסלח מן נודו, כי נתן לנשים חילו, יקפד נאורו חייהו, ממות ונוער נפשו, לקורות יוול ילן ואיננו — כי הנה האיש אך לצלע גנון וענור הצלע אשר נלקח ממנו ואני ימיו — ומגאוניו נכדו תמיד אם ידי איש זר נעוור הוצע אסרו ונמושתי זה האשה, ני נן וני ארצינו׳ לא יומרו להם נשים, אן איש עני ומסכן ני יראה וניתו אין נל׳ ונניע איש אחד עלמה לא אורשה נאים, אש רק אויה יאות ליתן לה מוהר ומתן, ושם אויה לא כשם החחן, או שם אמה לא נשם אם החתן; אז למען נצע נםן> יקרא: הנה העלמה הוכיח ה' ליין* לא יקראו להנער או להנערה לשאול פיהם, והמה אן> אם לום ימאן ולא יאנה לילן אחרי הנער או הנערה הזאת. עד עולם יקשרו — לכן נל עוד ינערו האנות לשום נמעוקה זאת נניהם, לא ישמחו לעולם על חילם ולו אנות לא יגיל על נניהם. וגל עוד כסל למו, ליעד נניהם לנשואין טרם זמן השלמת נוחותם, לא יצא לנצח מאמם זרע ורך הי. נגטיעיש מנוולים ננעוריהם! מזוינים ונח ננר ועצמת איש — ועל נן תפיג מורה, כי למתי ילמד הנער תורה, אם דאנות רנות להניא מחית נפשות ויתו יפריעו אותו ועודו ואני שניו — והיטינו אשר אמרו: מי שחשקה נפשו ותורה נו! עזאי אל ישא אש ה נלל' — ואתה אם נן חנם הנן, תנין מענל יושר המוניל להחנמה מאשר הוריתיך ומועצות ודעת “• ועמה דע לך ודי לי — ידידן: זעליג צבי מאנדשיין מבאלעחאוו. פרע׳ות בי&ראל. Ta•: TI״• Von Latzar Schnabel aus Profinitz. עיור חזיתיןי עמי בתחתית <7<הרים.?»ם נגד ההר בד,תקבץ הן5ךךים ׳ פלצות בעתתף ופיק בדפים; הרעם ך./»תק/»ק, ברקים ריוצצו, הרים נמסו, סלעים התפוצצו, חי»בת עלטה בסתר, — ח/»רת מי.ם. י י יז11 ־i״ י עמדת משת^ה, מרורים לרעת, עינך, רואה ואיןף /»ומעת,