Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 35

35 חמצונ לסירות זקול עוז נפרשה אחת מסדר השנוע, ושמיר לו מאיד סן תניד הריעה האמיתית השומה נסי משכיל עליה, רק מקר עיני העת ננסמרות אמר המה (סתרים נס מעיניך׳ גי חשן האולת יחשין נערן. מלת וירנר לא תהיה נסיך כשרן אמירה׳ רק מלשון ורעו כנשים נדנרס, או מן דור ונגף, תלת ויאתר מן אמרו צדיק כי טוג׳ נהעלותך את הנרות מאמר, ני הנרות המה הנשתה׳ ני נר אלהים נשמת ארס׳ וסעס נם אשה תקרא הנשמה, ותאמר נפרשת משפטים, האשה וילדיה, הנשמה עס המעשים טוניס, ני מילדות המה המעשים« לאדוניה, לאלהים -־־ ודרשות כאלה אל מאמר כאיש מדנר עם רעהו ולומד אומו נדנרים ננחת נשמעים (־־־ דנרי חכמים ינחת נשמעים—) רק הריס נכח קולן ומשנהו, סעס תצפצף כצפרים עפות, פעם קולך ננוח ויליל נמננירה נאה עד משנר, פעם קילך קול אילות, ואז דום והחשה נשעה, קרון נעיניך, שרוק נשפתיך« ותלול נרגלין קרוא נלהנות מדנרותין לשומעי תורתן, איילים פתאום עורים, לא ייינו ולא יראו נמה עולמות פתוחות לפנין, להתהלן נהם לארנם ולרחים,וכמה מלאכים עומדים ייראה ורעד להקים לך אשר תניד אותר, אם הגה יצא מסין. מתפאר ני נאת עי סוד ד׳ וכתום הוא אתך׳ א! תרנים מעמי האון לקדוש עליון תנונד׳ מלים יוציאו תהלותין ונפלאותיך׳ יתנו עדיהם ויצדיקון ויאמרו: צדיק. עושר ונייד ממלא׳ ידנו מרננותין וסוהין, ויאמינו העם לכל אותותיך. ויאספו אלין כל עיר ופסח ותום רע, חשוכי ינים. מוני תחייאיס, יאשר נשנעון ינהג, קהל נמל ייואו אליך לחזות מפעלית אלהים אשר העשה נארן, תניף ידן ותנות נרנת שמים עלי ראשם, המה יריקו שקם אלין וכספם תועפות לן׳ המה נמחסור יחיו חיי צעד, תומס נס, ואת וננין תחיו ננותר — ראה הנה הנדתי לן אשר עיני ראו ולא זר שגי דרכים לפנין׳ ואתה תנחר או תנוח. — ואגני כל עוד נשמתי זי׳ כל עוד נשמת שדי תחייני ומנינני לא ארפה מלתמוך המדעית, ני מיום עמדי על דעתי עתהם השתעשעתי המה נחמתי נעניי — נעודני עוד עלם לא למצער היו נ ני נילי, נחירתם דרשתי תדע, עליה התפללתי, ותנתן לי ננקשתי. תקום היה לנו מקיר העיר והחוצה, ניום קין נחום צח הלכנו השיה, נאחת מגישי עיר מולדתי כנעה קטנה נתללה׳ עליה עצי תפוח עומדים׳ אחד מצנחו עקום לרחנו ישתרע, נשפל קוממו מול האון נחת, השח השפיל הגיע לארן. ככסא מונן לשנת. לענפיו גמול ידו היה, ממצנתו יעלו שדינים למעלה, יסוננו נעדו. שמה אוינו למוש, לנר < נצלו חמדנו שנת. ונספר הגינו־־־ תחת התפוח עוררנו אהנתינו ללמודים, שמה חנלה רוחינו מחשנית רמות ונשננות ־־ עוד לא שנחתי שיחה אחת ,יני מין רעי אחד, נחותה היא על לוח לני. פעם אחת קראנו נספר קמנו ממושניגו והתהלננו אחוזי יד נין השיחים מנאות דשא« משם נשקפה ננעה נית מועד לכל חי מיין עצים גלים וערמות עפר ומלנות ען ואון. נראים . ראה אמרתי לדודי ורעי — שמה ינסה הגל גויי אדם הלנו לפנינו על האון, ונר יש שמה איש אשר נתנרתו השתעשענו, שמחנו לקול מדנרותיו ממנו ממתקים׳ שפתותיו נחיט השני ני נפתמו אמרנו: הגה נפתחו שערי שמים — או שושני לחייו ני ואינו, לא יכולנו להתאפק לשים נתתג ורסן פינו ועדיינו לנלום נל קרוג אליו לנשקהו מנשיקות סיגו "־־ וני ח,קנו אותו אמרנו: מנקנו זרועות עולם, ואיך אמי קודש האלא